דביר נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט גיא הימן) .

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

כנגד המערער הוגשו שני כתבי אישום (שאוחדו מאוחר יותא בהליך אחד) בגין עבירה על סע' 7(ב) לחוק עזר לתל אביב- יפו (הסדרת מקומות רחצה), התשכ"ז – 1966 (להלן – "חוק העזר") ביחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. לפי המתואר בכתבי האישום אופנוע ים של המערער נמצא בשימוש בשני אירועים שונים בשני חופים שונים בת"א. באירוע הראשון, ביום 29.5.2010 בשעה 15:00 לערך בחוף טרומפלדור, נתפס אופנוע של המערער כשהוא נהוג בידי שני אנשים ששכרו מהמערער את האופנוע. באירוע השני, ביום 7.8.2010 בשעה 14:30 לערך, בחוף תל ברוך דרום, נתפס המערער עצמו כשהוא נוהג באופנוע ים שבבעלותו.

פסק הדין של בית משפט קמא

בימ"ש קמא הרשיע את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעובדות כתבי האישום. זאת על יסוד הודאת המערער בעובדות הטכניות של כתב האישום (הוא חלק על הפרשנות המשפטית), ומאחר שהעובדות הוכחו לפניו כדבעי, בצילומים ובעדויות של פקחי העירייה ושוטר ממשטרת ישראל. מהפן המשפטי קבע בימ"ש קמא כי חוק העזר אוסר חד משמעית השטת אופנועי ים בחופים בהם נתפס המערער. באשר לטענות המערער לתקיפה עקיפה של חוקתיות חוק העזר, קבע בימ"ש קמא כי לא ניתן בפורום זה להכריע בשאלת חוקתיות חוק העזר, מאחר שזו שאלה מורכבת, בה נדרש להכריע במידתיות של פגיעת חוק העזר, אם בכלל , בזכויות יסוד. אין זה מקרה מובהק של חוק עזר שבטל מעיקרו בשל פגם יסודי מאד, כגון כאשר אירעה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר החוק נחקק בחוסר סמכות. בימ"ש קמא הפנה את המערער לביהמ"ש לעניינים מנהליים, או למשיבה עצמה על מנת שהאחרונה תסדיר פעילות של אופנועי ים בחופיה.

טענות הצדדים בערעור

המערער טען כי המשיבה איננה מוסמכת לאסור שיט כלשהוא המתבצע בים הסמוך לחופיה. לשיטתו, סמכות זו נתונה באופן בלעדי לרשות הנמלים והספנות שבמשרד התחבורה. המשיבה אחראית רק על המתרחש בחופיה על היבשה, אך לא בשטח המים. עוד טען כי החופים בהם נתפס הם חופים בלתי מוכרזים, ללא סוכת מציל, שהרחצה בהם אסורה. לטענתו על פי הדין מותר לכל כלי שיט לפעול בחופים אלה המהווים רשות הרבים, ואין למשיבה ולשר הפנים סמכות לקבוע הגבלות באשר למתרחש בחופים לא מוכרזים אלה. המערער הפנה לחוברת חוקי דרך של משרד התחבורה המפרטת את המגבלות היחידות שקיימות לתנועת כלי שיט בחופים אלה, וטען כי עמוס נוימן מנהל מחלקת כלי שיט קטנים במנהל הספנות של משרד התחבורה בחיפה אמר לו בע"פ כי אלו המגבלות היחידות שחלות על בעלי כלי שיט. לפי הוראות מנהל הספנות והנמלים מותר להיכנס ולצאת מקו השפל לקו 300 מ' מהחוף בקו ישר במהירות 5 קשר, ולכן הוא לא ביצע עבירה. עוד ציין המערער כי יש חוסר צדק בכך שעל חברו הטילו רק קנס של 500 ₪ בעוד שעליו הטילו 1,500 ₪, כאשר הוא לא ביקש להישפט, אלא המשיבה כפתה עליו את ההליך המשפטי. עוד ציין כי המשיבה אינה אוכפת את חוק העזר על המתרחצים בחופים בהם הוא נתפס, המהווים חופים האסורים ברחצה, אשר הקנס על הרוחץ בהם עפ"י הדין הוא 500 ₪. לשיטתו המשיבה אוכפת לפי קלות הביצוע, שכן קל יותר לאכוף איסור על רוכבי אופנועי ים בעלי מספר רישוי, מאשר על מאות רוחצים שצריך להוציאם מהמים ולדרוש מהם ת"ז כדי לזהותם. עוד טען כי המשיבה אינה דוברת אמת באומרה כי בשנת 2010 פתחה לניסיון חלק מחוף תל ברוך לשימוש ספורט מוטורי ובכללו אופנועי ים, שכן לא הייתה גישה בשנה זו לכלי רכב מהחוף לים, על מנת שיוכלו להוריד את אופנועי הים למים. עוד טען כי עיריית ת"א מחוייבת לספק לתושביה איזורים המותרים לאופנועי ים בחופיה. מדיניות המשיבה בעניין זה פוגעת בחירותו ובחופש העיסוק שלו, מאחר שבשום מקום בת"א הוא לא מורשה ע"י המשיבה להשיט את אופנועיו. לא ייתכן לדעתו שאנשים ששטים בעומק הים ונקלעו למצוקה לא יוכלו לרדת לחוף ת"א על מנת לפתור מצוקתם. לטענתו גם בימ"ש קמא חולק על חוק העזר, אך מאחר שיש צורך לשם כך בבדיקות יסודיות ומעמיקות שאין בסמכותו של בימ"ש קמא לעשות ולשנות את החוק, יש לערער לביהמ"ש המחוזי על מנת שזה האחרון יגרום לשינויו. המערער הוסיף כי לא סיכן אף מתרחץ, כי מהירות האופנוע היתה איטית ובשליטה מלאה, וכי אין שום סיבה לפגוע בשום אדם. עוד טען כי בימ"ש קמא לא נתן לו להתבטא במהלך הדיון והדבר משתקף בפרוטוקול.

ב"כ המשיבה טענה לעומת זאת, כי בימ"ש קמא פירט בפסק דינו כי לפי חוק העזר, שבגינו הוגש כתב האישום, מעשיו של המערער אסורים, חוק העזר בא להוסיף על המגבלות שבתקנה 68 לתקנות הנמלים ואין סתירה בין שני החיקוקים. חוק העזר אוסר להשיט כלי שיט בכל חוף, בין אם הוא מוכרז ובין אם לאו, פרט לחופים מסוימים שהותרו ע"י ראש העיר. עוד ציינה כי מהעדויות עלה כי יש חופים שהשטת אופנועי ים מותרת בהם, באשדוד, אשקלון ונתניה.

ב"כ המשיבה הפנתה לשני חוקי עזר בהם מוגדרת שפת הים עד 300 מטר מהחוף ועד 500 מטר מקו שפת המים.

עוד טענה כי המערער לא פרס בפני בימ"ש קמא את המסכת המשפטית הכרוכה בסוגייה, ולא הובא המידע שהמערער טוען שקיבל בע"פ ממנהל מחלקה במשרד התחבורה. ע"י המערער נטענו רק טענות סתמיות בעלמא.

עוד טענה כי בימ"ש קמא קבע שמבחינת פגיעת חוק העזר בזכויותיו היסודיות של המערער התשובה איננה חד משמעית, וזוהי שאלה מורכבת. משכך, לא ניתן במסגרת הליך פלילי בבימ"ש לעניינים מקומיים במסגרת תקיפה עקיפה לטפל בסוגייה, מאחר שאין לערכאה זו הכלים לבדוק זאת. בימ"ש קמא הציע למערער לפנות ישירות לרשויות על מנת שיסדירו פעילות אופנועי הים בת"א. לחילופין הציע בימ"ש קמא למערער להגיש עתירה לביהמ"ש המנהלי, שהוא הפורום המתאים והמקצועי להכריע בשאלה מורכבת זו.

דיון

היחס בין חוק העזר לתקנות הנמלים

סע' 7(ב) לחוק העזר העירוני שבגינו הורשע המערער קובע:

"לא ישיט אדם ולא יעגון כלי שיט , אלא במקום שנקבע לכך על ידי ראש העירייה;קביעה כאמור אינה יכולה לגרוע מן המגבלות האמרות בתקנה 68 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג – 1982, ואולם יכול שתוסיף עליהן".

עוד קובע חוק העזר בסע' 7(א) כי אופנוע ימי הוא בכלל "כלי שיט". בהתאם לחוק העזר הנ"ל קבע ראש עריית ת"א, בהודעה שפרסם ביום 21.12.2009, כי פעילות ספורט ימי מוטורי, לרבות אופנועי ים, תהיה מותרת בת"א רק בחלק מסויים מחוף תל ברוך (בהתאם למסומן במפה מצורפת), וזאת לתקופה ניסיונית של שנה בלבד.

יודגש, חוק העזר הנ"ל נובע מכוח חוק ראשי- חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964, אשר סעיף 6(א) שלו קובע:

"רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים...ובכללן הוראות סדרי הבטיחות במקום הרחצה הסדרת השיט במקום הרחצה למניעת הפרעות לרחצה".

חוק העזר הנ"ל קובע במפורש כי הוא בא להוסיף על האמור בתקנה 68 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג – 1982 (להלן – "תקנות הנמלים"). משכך, אין יסוד לטענות של המערער כי עירית ת"א ושר הפנים אינם מוסמכים לאסור אופנועי ים בחופיה או במימיה, וכי הדבר נתון לסמכות שר התחבורה בלבד. מקריאה פשוטה של שני החיקוקים ברי כי אין סתירה בין החיקוקים. פרשנות המערער להגדרות אליהן הפנה לפיה אסור להשיט בחוף רחצה מוכרז או בקרבתו במרחק של 50 מ', ואילו חוף שאינו מוכרז מותר רק לצורך מעבר בקו ישר לעומק המים במרחק של 300 מ' מקו השפל, אין בה ממש. ההגדרות מתארות רק את המגבלות מכוח תקנות הנמלים. אך אלה אינן שוללות חקיקה נוספת הנוגעת לחופי הים העירוניים. ניסוחו של חוק העזר מלמד כי ראש העירייה פעל רק לפי סמכותו להוסיף מגבלות נוספות.