דביר נ' מדינת ישראל

פסק - דין

א. הקדמה:

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 23.10.11 על ידי השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 4416-05-10.

2. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין.

ב. ההליך בבית משפט לתעבורה:

1. המערער הובא לדין בגין כך שביום 28.1.10 שעה 15:52 נהג ברכבו ברחוב אבא חושי שבחיפה כשהוא משתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב.

2. על יסוד העובדות הללו יחסה לו המשיבה עבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, (להלן "התקנות").

3. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש לתעבורה שמע את ראיות הצדדים, הרשיעו בדין

4. בימ"ש לתעבורה שמע את הטיעונים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

חודש פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים וחייבו בתשלום קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

ג. טענות המערער:

1. לטענת המערער היה על בימ"ש לתעבורה לזכותו בדין.

2. ציין כי ביום האירוע הוא החזיק ועודנו מחזיק ברשותו מכשיר טלפון נייד אחד בלבד. כשעוכב ע"י השוטר ביקש מהשוטר לרשום בדו"ח את מספר הטלפון שממנו שוחח לכאורה, אך השוטר סרב לבקשתו וכל שנרשם בדו"ח תגובתו הבאה: "לא דיברתי בטלפון".

3. עוד ציין כי לאחר שהבין שהשוטר אינו מתכוון לקיים את חובתו עפ"י חוק ולרשום את דבריו הקליט המערער את חילופי הדברים עם השוטר באמצעות הטלפון הנייד וזאת על מנת שיוכל לפנות לחברת הסלולר בבקשה לקבלת איכון מספר הטלפון אשר יהווה הוכחה ניצחת, לטענתו, כי לא שוחח בטלפון בזמן נסיעתו.

4. עוד טען המערער כי שגה בימ"ש לתעבורה בכך שהתעלם מחומר ראייתי מהותי, הסיק מסקנות מוטעות ונתפס לטעות מהותית בהערכת מהימנותם של עדי המשיבה והמערער.

5. לטענת ב"כ המערער, בית המשפט לתעבורה לא הסיק את המסקנות המתחייבות, מהסתירות שבדברי השוטרים.

6. המערער הפנה לקלטת (נ/3) וטען כי סירובו של השוטר לרשום את דברי המערער בדו"ח ובכלל זה את מספר הטלפון הנייד שהיה ברשותו באותה עת, עולה כדי מחדל חקירתי חמור שגרם נזק ראייתי למערער. לטענתו בימ"ש לתעבורה התעלם לחלוטין מטענה זו ותחת זאת בחר לשלול טענה שכלל לא נטענה, בכך שבימ"ש לתעבורה ציין כי המערער טען כי בשל חילופי דברים בין המערער לשוטר יש לקבוע כי חל כרסום מהותי במהימנות השוטר.

7. המערער הוסיף וטען כי בימ"ש לתעבורה התעלם מהסתירה המהותית בין עדותו של השוטר עבוד בבימ"ש לבין דבריו בקלטת. עוד התעלם בימ"ש לתעבורה מהסתירות שהתגלו בעדות השוטרת.

8. לדעת המערער שגה בימ"ש לתעבורה בכל קביעותיו באשר להתנהגות המערער וכוונותיו בעת חילופי הדברים עם השוטר.

9. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה במידה הנדרשת במשפט פלילי את העובדות שיש בהן כדי לבסס את הרשעת המערער מעבר לכל ספק סביר.