דבידוב נ' סיוע משפטי מחוז דרום

פסק דין

פתח דבר ועיקרי טיעוני הצדדים

1.בפני ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה") מיום 11.1.12, לפיה הוחלט שלא ליתן למערער סיוע משפטי בנימוק של חוסר סיכוי משפטי, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב – 1972 (להלן: "החוק").

ביום 24.5.11 הגיש המערער תביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בה הוא מערער על החלטת המל"ל שלא להכיר באוטם שריר הלב אשר אובחן אצלו ביום 5.9.10, כתאונת עבודה.

לאור המלצת בית הדין, פנה המערער בבקשה לקבל סיוע משפטי בתביעתו כנגד המל"ל. לאחר שנבדקה פנייתו, לרבות המסמכים שצורפו על ידו, נדחתה בקשתו מחמת חוסר סיכוי משפטי.

2.המערער טוען כי שגתה המשיבה שדחתה בקשתו שכן תביעתו מוצדקת. לדבריו, אוטם שריר הלב שנגרם לו (להלן: "האירוע") הינו כתוצאה מתנאי עבודתו. בטופס התביעה למל"ל ביקש המערער כי האירוע יוכר כתאונת עבודה, שאירעה לטענתו ביום 24.8.10, בו במהלך העבודה בשעות הלילה חש ברע והרגיש כאבים בחזה. לטענת המערער האוטם נגרם בשל מאמץ יתר, כתוצאה מכך שעבד שעות מרובות באותו חודש (400 שעות, כולל נסיעות) ובשל אורכו של מסלול הסריקה אותו היה עליו ללכת מידי שעה, למעלה משני קילומטרים. עוד ציין בערעור כי מטוס ריסוס אשר ביצע עבודות באזור, חלף מעליו בגובה נמוך ביותר ולאחר שהוא פער את פיו מרוב הפתעה, חדרו לפיו חומרי הריסוס שריסס המטוס. עקב כך חש יובש בגרונו ושתה מים. לטענתו מדובר באירוע חריג.

3.המערער הוסיף וטען בבית המשפט, כי מצבו הרפואי נגרם בגלל העבודה, בשל כך שעבד שעות ממושכות יום יום, 11 ו-12 שעות במשמרת, ולפעמים גם 30 שעות במשמרות סוף שבוע, ערך סריקות לאורך קילומטרים רבים, והכל בתנאי חום קשים של חמסין. כאשר חש כאבים בחזהו והלך לרופא, אך לא קיבל חופשת מחלה והמשיך לבוא לעבודה למרות מצבו. עוד הדגיש כי הוא שאף חומרים ממטוס ריסוס שעבר במקום, וזה גרם לו לפגיעה ולמחלה נוספת, אשר אף היא קשורה לאוטם בלב. ביחס לכך שלא ציין את אותו אירוע בתחילה השיב כי רק בדיעבד, כאשר ישב וניסה לשחזר מה קרה באותה תקופה, נזכר באירוע עם מטוס הריסוס.

4.המשיבה נימקה החלטתה בכך שלתביעת המערער לבית הדין לעבודה אין סיכוי משפטי. בתשובתה ציינה כי בהתאם להלכה שנקבעה בפסיקה, אוטם שריר הלב מוכר כתאונת עבודה רק מקום בו ניתן להצביע על התרחשות "אירוע חריג", היינו מאמץ פיזי בלתי רגיל, ו/או מתח נפשי יוצא דופן. בענייננו המערער לא הצביע על אירוע חריג כלשהו, לא הביא ראשית ראיה לקיומו של אירוע כזה, ולפיכך לתביעתו אין סיכוי להתקבל.

5.ביחס לטענת המערער בערעור, כי האוטם קשור לכך ששאף חומר ממטוס ריסוס, ציינה המשיבה בתגובתה כי המערער העלה את טענת האירוע עם מטוס הריסוס בפעם הראשונה בעת שנפגש עם נציג מטעם המשיבה, כאשר גם אז לא יכול היה לנקוב מועד מדויק בו אירע האירוע תוך שציין כי ככל הנראה אירע בין החודשים 4-6/2010.

המשיבה הוסיפה וציינה כי בהתאם לחוות דעת מומחה אליו פנה המל"ל ביחס לשאלה אם יש קשר סיבתי בין אופי עבודת המערער לצינתור שעבר, הרי אין קשר סיבתי בין האירוע מיום 24.8.10 לבין עבודתו של המערער, שכן עבודה בחום אינה גורמת לאוטם שריר הלב ומדובר בתהליך הדרגתי, שנגרם כתוצאה מגורמי סיכון.

נוכח כל האמור, מסקנת המשיבה היא כי המערער לא הוכיח קיומו של אירוע חריג; בתקופה האחרונה המערער ביצע עבודתו הרגילה בתנאים רגילים לאותה עבודה; ואין ראשית ראיה לקשר סיבתי בין האירוע לבין עבודתו של המערער. לפיכך, לא מתקיים התנאי בסעיף 4 לחוק למתן סיוע משפטי, שכן לא קיים סיכוי סביר לתביעתו, ולפיכך נדחתה בקשתו לקבלת סיוע משפטי.

דיון

6.סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי קובע כדלקמן:

"ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות..."

סעיף זה מטיל חובה על המשיבה, לבחון לא רק את מצבו הכלכלי של מבקש הסיוע, אלא אף את סיכויי תביעתו, על מנת שלא יבוזבזו כספי הציבור על מתן סיוע משפטי להליכים שהינם הליכי סרק, או שהסיכוי שבצידם הינו נמוך ביותר, או לא קיים כלל.

במקרה דכאן, לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הן בכתב והן בדיון בפני, ומכלול החומר שהוגש על ידם, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעור.

סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 קובע כי תאונה שאירעה לעובד: "שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

7.ביחס לאוטם שריר הלב, אשר אין חולק כי הוא אינו תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין, נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין, כי על מנת שאירוע כזה יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח אירוע חריג או מאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן או מקום. בהעדר אירוע חריג כאמור, תידחה התביעה אף ללא צורך בחוות דעת מומחה (ראה למשל בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734; בג"צ 3532/04 למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5), 104; עב"ל (ארצי) 1198/01 יעל רזיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם מיום 6.4.03).

עוד נקבע כי על העובד להביא ראשית ראיה לכך שהתקיים אירוע חריג כזה בעבודה. גם לעניין טענת מיקרוטראומה, כפי שלמעשה עולה מטיעוני המערער המדבר על תנאי עבודה קשים ומאמץ רב בעבודה, הרי נפסק כי כאשר מדובר באוטם שריר הלב, יש להוכיח אירוע חריג או מאמץ מיוחד, ואילו מתח נפשי ממושך או מתמיד, אין בו די כדי לענות להגדרת מיקרוטראומה (בג"צ למברגר, לעיל).

8.במקרה דכאן, לא מצאתי כי המערער הביא ראיה לקיומו של אירוע חריג. ובמה דברים אמורים, המערער לא העלה כל טענה בדבר אירוע חריג בפניותיו למל"ל, הן בתביעתו הראשונית, הן בחקירתו על ידי המל"ל, והן בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה.