דבח נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 16/9/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות משוקללת בשיעור 33% מיום 9/6/13 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 16/9/13 לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה לקרדיולוגיה, מומחה לאורטופדיה ומומחה לנוירולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, עיינה הוועדה בחוות דעת היועץ בתחום הראומטולוגי מיום 8/9/13 וקיבלה את מסקנותיו. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קרדיולוגית וקבעה את נכותה של המערערת כדלקמן:

נכות בשיעור 10% בגין דלקת גידים, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), מיום 9/5/11

נכות בשיעור 25% בגין מצב לאחר AVR, לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(II), מיום 9/6/13

3.בדיון הסכים המשיב עם חלק מטענות המערערת בתחום האורטופדי. לפיכך, הוסכם להשיב את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתדון בתלונות המערערת לכאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב. בהמלצת בית הדין, הסכים המשיב להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתדון גם בתלונות המערערת כי הצלקות מכאיבות.

4.המערערת עמדה על יתר טענות הערעור, ולכן התבקש בית הדין להכריע בערעור לגופו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין יתר טענות הערעור להידחות.

הטענות בתחום האורטופדי:

6.לטענת המערערת, הוועדה לא בחנה האם יש נכות בגין כתף שמאל וכפות הידיים, כפי שעולה מאישורים רפואיים של רופאים מטפלים.

7.באשר לכתף שמאל: אין לקבל את טענת המערערת כי שגתה הוועדה עת קבעה לה נכות בגין דלקת גידים, וכי היה מקום לקבוע לה נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף. לא זו בלבד שמדובר בטענה המכוונת כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן, אלא שעיון בחוות דעת היועץ הראומטולוג מלמד שמדובר בקביעה מנומקת וברורה.

היועץ הראומטולוג ערך למערערת בדיקה קלינית וציין כי "נמצאה הגבלה בפיסוק וסיבוב כתף שמאל". היועץ הראומטולוג הסביר כי ממצאי בדיקת מיפוי עצמות מיום 4/1/12 מתאימים לשינויים של דלקות בחיבורי גידים. לדעת היועץ הראומטולוג, גם העובדה שהמערערת קיבלה זריקה לכתף וטופלה בתרופות נוגדות דלקת וכאבים, תומכת באבחנה של דלקת גידים. לפיכך, היועץ הראומטולוג קבע את נכותה של המערערת בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) מותאם.

משקביעת היועץ הראומטולוג הינה קביעה רפואית מקצועית, מנומקת ומבוססת על בדיקה קלינית ומסמכים רפואיים, הרי שלא מצאתי טעם להתערבות בית הדין במסקנה זו.

8.באשר לידיים: המערערת לא הציגה מסמך רפואי ובו ממצא מהותי המחייב את התייחסות הוועדה. מכתבו של ד"ר אנטול גבריאל מיום 19/2/13 ובו המלצה לטיפול, אין בה כדי לחייב את הוועדה לערוך למערערת בדיקה של הידיים.

מכאן, שדין טענות ערעור אלו להידחות.

טענות בנוגע למחלת פיברומיאלגיה:

9.המערערת הוסיפה וטענה כי לפני היועץ הראומטולוג לא עמדו מסמכים רפואיים בנוגע למחלת פיברומיאלגיה, כגון מסמך מיום 7/2/13 ומיום 16/6/13, ומהם עולה בין היתר שמינון הטיפול התרופתי גדל. לפי הטענה, מדובר במסמכים שדרשו התייחסות עניינית, והיה מקום שהוועדה תבקש לקבלם.

המשיב טען מנגד, כי תלונות המערערת זכו להתייחסות מתאימה של היועץ הראומטולוג בחוות דעתו.

10.עיון בחוות דעת הראומטולוג פרופ' רוזנר, מיום 8/9/13 מעלה, כי נערכה למערערת בדיקה מקיפה של כל המפרקים, ולא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה. כפי שטען המשיב, אין להטיל לפתחה של הוועדה את החובה לדרוש מסמכים רפואיים עדכניים. ככל שלמערערת מסמכים רפואיים עדכניים התומכים בתלונותיה, היה עליה להציגם לוועדה הרפואית על מנת שהוועדה תיתן דעתה לאותם ממצאים רפואיים.