דבוש נ' פרץ

פסק דין

לפי גרסת התובעת, אירעה לה תאונה ב-15.1.01, ביום 3.11.05 היא פנתה אל הנתבע שייצג אותה כנגד חברת הביטוח. ומסרה לעו"ד פרץ את כל החומר הרלוונטי. היא ביקשה מעו"ד פרץ לקבל פיצוי הולם בגין כאב וסבל ואובדן השתכרות ואם לא יקבל כסף מחברת הביטוח יגיש תביעה משפטית.

ביום 24.6.06 פנה עו"ד פרץ לחברת ביטוח ישיר וביקש פיצוי בגין אובדן השתכרות וחברת הביטוח שלחה הצעה של 3,000 ₪. הסכום לסילוק שהציעה חברת הביטוח נראה לה נמוך, גם לעורך דינה, ועו"ד ציון פרץ אמר לה שהוא יגיש הצעה משופרת. מאז לא שמעה מעו"ד פרץ לאורך כל התקופה. כל הזמן שהתקשרה למשרד מיוזמתה ענתה לה המזכירות שהעניין בטיפול ותו לא.

לאחר זמן רב מאוד היא פנתה לעו"ד פרץ וזה אמר לה שאין מוכן להגיש בעניין זה תביעה וכי הוא חדל לטפל בתאונות דרכים וכי הוא יעביר לה את המסמכים והתיק.

עו"ד פרץ אמר לה לשאלתה שיכולה לפנות בעצמה לחברת הביטוח ונתן לה את מספר הטלפון. עו"ד פרץ מסר לה את המסמכים בחודש נובמבר, לאחר תקופת ההתיישנות, לכן תובעת התובעת את עו"ד פרץ שישלם לה 12,000 ₪ בגין פיצוי כספי, בגין התאונה, סכום שהפסידה בגלל התנהגותו ורשלנותו, פיצוי בגין מפח ועוגמת נפש בגין 5,000 ₪, ובגין נסיעות וטרטור 7,000 ₪.

את גרסת הנתבע העלה בפניי הנתבע בעצמו ועדה מטעמו. לפי גרסה זו, אומנם דובר בתאונה מיום 15.1.01, כאשר התובעת פנתה לנתבע ב-3.11.05.

הנתבע ניהל משא ומתן עם חברת הביטוח והוצע לה סך של 3,000 ₪. הצעת חברת הביטוח הועברה באמצעות המזכירה וזו סירבה לחתום על שטרי סילוק.

הנתבע המשיך לנהל משא ומתן, וחברת הביטוח שיפרה את הצעתה שהועמדה על 4,000 ₪ וגם לכך סירבה התובעת לקבל שכן טענה שחברה שנהג במשאית קיבל 15,000 ₪ ואין סיבה שהסכום שתקבל יהיה נמוך ביותר, לפי דברי העדה היא חזה ואמרה זאת מספר פעמים.

הנתבע הגיע בסופו של דבר למסקנה שאין הוא מוכן להגיש תביעה בעניין זה וביקש מהמזכירה לו שתתקשר לתובעת ותבוא לקחת את התיק, זו פנתה אל הנתבעת כ-8 חודשים לפני סוף נובמבר 2008, שהיא תבוא לקחת את התיק. יש לציין כי הצעת 4,000 ₪ היא העבירה לתובעת, אמרה לה אותה מספר פעמים ותמיד סירבה לכך כי הנהג קיבל 15,000 ₪.

גם לאחר שהודיעה שבכוונתה לבוא לקחת את התיק המשיכה להתקשר שבהם אמרה שתבוא לקחת את התיק ובסופו של דבר לא הגיעה. היא רק הגיעה אחרי שהעדה הפסיקה לעבוד אצל עו"ד פרץ בנוב' 2008.

בעניין שבפניי קיימות 2 גרסאות הסותרות זו את זו ואשר אינן מתיישבות זו עם זו.

לפי גרסת התובע, עו"ד פרץ פעל בעניין זה ברשלנות ולכן חייב לפצות אותה בסכומים שדורשת בתביעתה. לפי גרסת הנתבע הוא ביצע במקרה זה כדת וכדין ולכן לא חייב לתובעת כל סכום בעניין זה.

בדקתי ושקלתי היטב את הרושם שעשה עלי כל אחד מהעדים שהעידו בפניי ואת מידת המהימנות שיכול ומוכן אני לייחס לדבריהם, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי אין אני יכול להעדיף את גרסת התובעת ובעלה על פני גרסת הנתבע והעדה מטעמו ולהפך.

על פי הכלל המוציא מחברו עליו הראייה, היה על התובעת להוכיח שמאזן ההסתברות נוטה כדי 51% ויותר לטובת גרסתה.

מאחר שאין אני יוכל להעדיף את גרסת התובעת ובעלה על גרסת הנתבע והעדה מטעמו ולהפך, הרי שהתובעת לא הוכיחה בפניי שמאזן ההסתברות נוטה כדי 51% ויותר לטובת גרסתה שעו"ד פרץ התרשל בנסיבות מקר זה.

לכן אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל הראייה המוטל על שכמה ולא הוכיחה את תביעתה כמידת ההוכחה הדרושה ובמיוחד לא הוכיחה שהייתה רשלנות מקצועית מצידו של עו"ד פרץ שבגינה הוא יהיה חייב לשלם לה סכום כלשהו.

לכן לסיכומו של דבר, אני מחליט לדחות את תביעתה של התובעת

זכות ערעור תוך 15 יום בבית משפט מחוזי בבאר שבע.

הסכום שהופקד עבור העדה ציונה ביטון יועבר לעדה ציונה ביטון, והסכום שהופקד עבור עו"ד איילת אלי- יוחזר לנתבע.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"א, 04/01/2011 במעמד הנוכחים.