דבורניקוב ואח' נ' אחים נטע בע"מ

1. תביעה לתשלום 200,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות של התובעות ועשיית עושר ולא במשפט.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. הנתבעת מחזיקה במסעדה בשם "שווארמה מקס" במתחם הקניות "ביג" בבאר שבע (להלן: "המסעדה").  התובעות, אם ובתה הקטינה, היו לקוחות המסעדה.
2. באוגוסט 2009, סעדו התובעות במסעדה.  לטענתן, תוך כדי הזמנת הארוחה, צולמו על ידי אישה שלא הכירו ולאחר מכן התברר כי תמונה של התובעת 1 הופיעה על גבי אוטובוסים של תחבורה ציבורית בבאר שבע, לשיטתה כשפיה מלא באוכל.  כמו כן הופיעה אותה תמונה בעיתון "שבע" ולצידה אף תמונה של התובעת 2. 
3. לטענת התובעת 1 היא סימנה לצלמת בידה להפסיק לצלם, היא סברה כי מדובר בצלמת פרטית המחלקת תמונות לסועדים ולא הבינה כי מדובר בצילום לצורכי פרסום. 
4. לטענת התובעת 1, מדובר בתמונות מבזות ומשפילות ובעקבות הצגת התמונה על גבי אוטובוסים היא סבלה מהערות של אנשים ומכרים, מעלבונות ומיחס שלילי והדבר גרם לה למבוכה וצער.  אף בנה סבל מן הפרסום שכן חבריו צחקו עליו והדבר הביך אף אותו. עוד טענה התובעת 1 כי מנהל מסעדת "המקסיקני" בעיר, שהעסיקה את בנה, כעס עליה בשל טענתו שהיא מסייעת לפרסם את המתחרים.  לפרסום בעיתון "שבע" היא נחשפה בחודש אוקטובר 2009 כשתשומת ליבו של בנה הופנתה לכך והדבר גרר חזרה של ההערות המעליבות והעצים את עוגמת הנפש שלה. 
5. לטענת התובעת 1, היא פנתה פעמים מספר למסעדה וביקשה להסיר את התמונות אולם לא זכתה להתייחסות.  לטענתה היא אף פנתה באמצעות בא כוח בעניין זה, אולם לאחר חילופי הייצוג פנייה זו אינה מצויה בידה. 
6. לטענת התובעות, מדובר בפרסום לצרכי מסחר ורווח.  הנתבעת לא קיבלה הסכמה לפרסום התמונות ובכך הפרה הנתבעת את חוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") ואף עשתה עושר ולא במשפט כשהפרה את זכותן הקניינית של התובעת בדמותן.  התובעות תובעות פיצוי בסכום של 200 ₪ בגין כל יום בו התפרסמו התמונות ובסך הכל לפחות 80,000 ₪ לכל אחת מהן.  בנוסף תובעות התובעות 50,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק לכל אחת מהן בגין הפגיעה בפרטיותן.  התביעה הועמדה על סכום של 200,000 ₪ מטעמי אגרה. 
7. הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות.  התביעה של התובעת 2 צריכה להידחות מאחר שלא הוצגה כל תמונה שלה.  התביעה של התובעת 1 צריכה להידחות לגופה.  לטענת הנתבעת לא היה בתמונות דבר מבזה או פוגע.  התמונות לא היו בלבוש שאינו מכובד או בעירום. 
8. לטענת הנתבעת היא ביקשה להפיץ לציבור הרחב את השירות הטוב שנותן צוות המסעדה ואת קיומו של ציוד מכאני חדש.  לטענת הנתבעת, התובעות אינן מפורסמות או ידועות ועל כן לא הייתה לה כל כוונה לפרסם את תמונתן ואין זה מעניין איש כי הן סועדות במסעדה והדבר לא יכול לגרום למשיכת לקוחות למסעדה.  על כן לטענת הנתבעת היא לא הרוויחה דבר ולא הייתה אמורה להרוויח דבר מפרסום התמונות.  עוד טוענת הנתבעת כי היא לא קיבלה כל פנייה מהתובעות להסיר את הפרסום.
9. הנתבעת מציינת כי הצילום בוצע על ידי גורם חיצוני, חברת אינפומושיין בע"מ, התובעות לא התנגדו בזמן אמת לצילום ולא פעלו למחיקת הצילומים באופן מיידי ועל כן יש לומר כי הסכימו מכללא לצילום.  לטענת הנתבעת, הטענה בדבר הסימון עם היד לו טוענת התובעת 1, הוספה רק במסגרת כתב התביעה המתוקן ולא נכללה בכתב התביעה המקורי.  ככלל טוענת הנתבעת כי תיקון כתב התביעה נעשה לאחר הגשת כתב ההגנה כשהתובעות הבינו שסיכוייהן נמוכים ועל כן יש בו משום חוסר תום לב.
10. בסיכומים טענו התובעות כי בתצהירו לא הכחיש מר נטע (הבעלים והמנהל של הנתבעת) את הפרסום, הן בעיתונות והן על גבי אוטובוסים ויש בכך הודאת בעל דין.  יתר על כן, הנתבעת נמנעה מצירוף מסמכים שהיו בידה מהם ניתן היה ללמוד כמה שילמה עבור הפרסום ומה היה משך הפרסום.  לטענת התובעות, הנתבעת לא העבירה להן מסמכים למרות דרישת גילוי מסמכים שהפנו אליה.
11. לעניין הפיצוי הנתבע טענה הנתבעת כי התובעת 1 לא טענה דבר בעניין זה בתצהירה וכי אין לתובעות כל ראיה לגבי משך הפרסום.  הנתבעת העלתה בסיכומים טענה להגנת תום לב (סעיף 28 לסיכומים). 
12. אציין כי לתובעות ניתנה זכות לסיכומי תשובה, אולם הן לא ניצלו זכותן זו ועל כן יינתן פסק דין ללא סיכומי תשובה של התובעות.

העדים שהעידו בפני ותמצית עדותם

1. מטעם התובעות העיד מר אבו מחארב ח'ליל, נהג אוטובוס בחברת מטרו דן, שאישר כי נהג באוטובוסים עליהם נתלו מודעות עם תמונת התובעת 1 וראה אף אוטובוסים נוספים עליהן היו תלויות התמונות.  הוא אף העיד כי פנה לתובעת 1 ואמר לה כי זיהה את תמונתה.