דאנון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.4.13 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 0% בתחולה מיום 15.10.12 (להלן: "ההחלטה").

2.טיעוני ב"כ המערערת:

טעתה הוועדה עת קבעה למערערת 0% נכות בגין הטנטון שכן המערערת לא

סבלה מבעיות שמיעה ו/או טנטון עובר לעבודתה במפעל תעשיית מוצרי הנייר בע"מ.

עוד טוענת המערערת כי טעתה הוועדה עת הסתמכה בקביעותיה על בדיקה אחת,תוך התעלמות מבדיקת מאפייני הטנטון מאוניברסיטת חיפה מיום 25.7.11 ואשר מצאה קיומו של טנטון,ועל כן,ומשהיו בפני הוועדה שתי בדיקות עם ממצאים שונים,היה על הוועדה להפנות את המערערת לביצוע בדיקה נוספת.

3.טיעוני ב"כ המשיב:

לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה ובדרכי פעולתה,שכן הוועדה בחנה באם המערערת ממלאת אחר הדרישות בעניין הטנטון,תוך התייחסות למסמכים שהיו בפניה.

בפני הוועדה לעררים לא הונחה כלל הבדיקה שבוצעה באוניברסיטת חיפה ביום 25.7.11 אליה מתייחסת המערערת בטיעוניה בערערור זה,ואף לא אוזכרה בערר שהגישה המערערת למשיב על החלטת הדרג הראשון.

דיון והכרעה

4.הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על פי החוק, היא לועדה הרפואית לעררים. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5.לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקול הועדה לעררים ושמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

הוועדה הקשיבה למערערת,שמעה את טיעוני בא כוחה,עיינה בכל המסמכים שבתיק,לרבות בדיקת השמיעה ממכון הדים מיום 29.1.12 וכן בבדיקת מאפייני הטנטון שנערכה למערערת ,וקבעה בסופו של יום כי אין כל הצדקה להעניק לה נכות בגין טנטון תמידי וכי ,לכל היותר,המדובר בטנטון לא תמידי.

מהאמור לעיל עולה כי החלטת הועדה מנומקת ומאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה. מדובר, אפוא, בקביעות מתחום הרפואה, כאשר הועדה מנמקת את מסקנתה, תוך התבססות על המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, ותוך מתן הנמקה מפורטת ובהירה המאפשרת מעקב אחרי הלך מחשבתה.

יודגש כי במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המל"ל, פד"ע לד 213). אך כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי הפגימות ואם לא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של החוק המצדיקה התערבות ביתה דין (דב"ע לג 40-0 יוסף דולזר – המל"ל, פד"ע ד 407).

6.משלא עלה בידי המערערת להצביע על פגם משפטי כלשהו בפעולת הוועדה,אין מנוס מדחיית הערעור.

7.משכך,אני מורה על דחיית הערער.

8.בנסיבות העניין,אין צו להוצאות.

9.לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, (14 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: