דאי נ' מדינת ישראל

החלטה

הבקשה לביטול כתב האישום נדחית. כתב האישום טרם הוגש לבית המשפט וממילא מתיירת הבקשה לביטולו. כך גם באשר לטענות הסנגור באשר לעונשים שיוטלו על הנאשם, טענות שמקומן בבוא היום אם וכאשר יוגש כתב האישום ואם וכאשר הנאשם יורשע.

הבקשות היחידות בהן יש לדון עתה, הן בקשותיו של המבקש לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליו ולביטול הודעת איסור השימוש ברכב בו נהג.

גם בקשות אלה דינן להידחות.

באשר לבקשה לביטול הפסילה המנהלית:

בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שהמבקש ביצע עבירה חמורה ומסוכנת של נהיגה בשכרות. בבדיקת "ינשוף" שבוצעה למבקש נמצאה, לכאורה, כמות אלכוהול גבוהה מאוד של 445 מיקרו גרם בליטר אוויר נשוף.

על פי חומר הראיות הנאשם נהג ברכבו והדברים אף עולים לכאורה מן הדברים אותם אמר בתגובה לדו"ח שנרשם לו ובעת תחקורו. טענותיו של הנאשם בעניין זה ,ולפיהן הוא רק הניע את הרכב, מקומן להתברר לגופו של עניין, אם וכאשר יוגש כתב האישום, כאשר לצורך הדיון בבקשה שבפניי קיימות ראיות לכאורה כאמור לכך שהמבקש נהג ברכב כשהוא שיכור.

למעלה מן הצורך יצוין שעל פי הודאת הנאשם כפי שעולה בבקשה ובדיון היום הנאשם ישב במושב הנהג והניע את הרכב. תקנה 169ב(א) קובעת: "לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור". (ההדגשה שלי א.א.) ועל כן קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש היה שיכור בצירוף הודאתו לפיה הוא הניע את הרכב, מקימה בסיס להגשת כתב האישום נגדו ולפסילתו המנהלית עליה החליט הקצין.

קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב כשהוא שיכור די בהן כדי להצביע על המסוכנות אשר נשקפה ממנו לשלום המשתמשים בדרך. לכך יש להוסיף כי המבקש הוא נהג חדש אשר אוחז ברישיון נהיגה מזה כשנה בלבד.

מכל הטעמים האמורים לעיל שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של הקצין על פסילתו המנהלית של המבקש מלנהוג למשך 30 ימים.

באשר לבקשה לביטול הודעת איסור השימוש:

המבקש לא העלה כל טעם המצדיק את ביטול ההודעה. סעיף 57ב לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל הודעת איסור שימוש ברכב, אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתי ובלי הסכמתו, או כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת, כאשר לעניין זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג בו.

המבקש, כאמור, לא עמד באף אחד מהתנאים האמורים לעיל:

המבקש טוען בבקשה כי הרכב שייך לאביו, כאשר הבקשה לא נתמכה בתצהירו של האב ולא נטען בה כי הרכב נלקח על ידי המבקש מאביו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. לא צוין בבקשה כלל כי האב נתן לבנו הוראות באשר לנהיגה ברכב, וזאת בפרט כאשר הבן יוצא, בנהיגה ברכב, למסיבה, ביום שישי בלילה.

לא נטען בבקשה ובתצהירים המצורפים לה, האם האב היה בכלל מודע לסיכום שעל פי טענת המבקש סוכם בינו לבין חבריו באשר לנהיגה בחזרה מן הבילוי, ומכל מקום, כאמור, האב לא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה ולא טען בעניין זה דבר.

בעל הרכב הינו אביו של המבקש, משמע – מדובר בזיקה הדוקה בין בעליו של הרכב לבין מי שנהג בו וגם מן הטעם הזה, אין מקום להיעתר לבקשה לביטול השבתת הרכב.

השבתת הרכב וודאי תסב הכבדה על בעליו של הרכב, שהוא אביו של המבקש, אשר לא ביצע כל עבירה ולא מיוחסת לו כל עבירה. בכך אין כדי להצדיק את ביטול ההשבתה. הסמכות המסורה לקצין משטרה לאסור שימוש ברכב בו נעברה, לכאורה, עבירה חמורה כגון בשכרות, נקבעה בחוק ככלי אכיפתי שמטרתו חיזוק ההרתעה תוך הטלת נטל משמעותי על בעל הרכב, גם הוא עצמו אינו העבריין. כך צוין במפורש בהצעת החוק (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 65) התשס"ה – 2004 ה"ח הממשלה 144 עמ' 450).

אל מול ההכבדה הצפויה על המבקש בשל פסילת רשיונו וההכבדה הצפויה מהשבתת הרכב, על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי וזאת בפרט על רקע נגע הנהיגה בשכרות שהוא מן הרעות החולות של חברתנו בעת הזו. באיזון בין השניים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג בשכרות, וזאת בהיותו נהג חדש, שוכנעתי כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהותיר את הפסילה המנהלית ואת השבתת הרכב על כנן ובמלואן.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי, שופטת