דאורי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 20/03/11 בעת שעסק בפריקת סחורה במחסן בעסק שבבעלותו, נפגע בברכו הימנית (להלן:"האירוע"), וביקש לראות באירוע תאונת עבודה.

הנתבע דחה את הבקשה, ומכאן התביעה שבפנינו.

בהתאם להחלטת בית הדין הגיש התובע, שהיה כל העת מיוצג ע"י עו"ד, תצהיר עדות ראשית וצירף אליו מסמכים.

במעמד שהיה קבוע לשמיעת הוכחות הודיע ב"כ הנתבע כי אינו מעוניין לחקור את התובע, והוא מסתפק בסיכומים בכתב של טענותיו המשפטיות.

ב"כ התובע לא הביעה כל התנגדות, ואף ביקשה לצרף לתצהיר התובע מסמכים רפואיים נוספים ואלה הוגשו בהסכמה.

עוד הוסכם כי ב"כ הנתבע יסכם טענותיו בעל פה וב"כ התובע תשיב בכתב בתוך זמן קצר.

בהתאם למוסכם, הועלו טענות הסיכום של הנתבע בעל פה והדיון הסתיים במתן החלטת בית הדין בה הורה לב"כ התובע להגיש סיכומים בכתב.

2.בחלוף כשבועיים, הוגשה מצד התובע בקשה להחלפת ייצוג בעקבות חוסר שביעות הרצון שלו מייצוגו ע"י באת כוחו.

לצד בקשה זו הוגשה בקשה לאפשר לתובע להשלים את הראיות מטעמו, וזאת על בסיס הנימוק שלאחר בדיקה שערכה באת כוחו החדשה של התובע, מצאה שהיה מקום להגיש מלכתחילה הראיות ועדיות נוספות, החיוניות להוכחת תביעת התובע.

בהמשך, נתבקש קיום ישיבת הוכחות נוספת, תוך הרחבת הטענה בעניין זה, והעלאת הטיעון שב"כ הקודמת של התובע התרשלה באיסוף הראיות ואף הגישה תצהיר שגוי מטעמו, ועל כן ביקש התובע לאפשר לו להגיש בפני בית הדין תצהיר ערוך כדין ואשר בו נכללת התייחסות לכל הנדרש, וכן שני תצהירים נוספים שיתמכו בגרסתו.

ב"כ הנתבע הודיע על התנגדות נחרצת לבקשה, ועל כן נקבע דיון בה במעמד הצדדים.

במעמד הדיון הפנתה ב"כ התובע לכך שגרסת התובע כפי שהיא נטענת בתצהירו המתוקן נתמכת גם באמור בהודעה שמסר לחוקר המל"ל טרם ידע דבר דחיית תביעתו, וביקשה לתת לו את יומו בפני בית הדין.

ב"כ הנתבע, מצדה, טענה כי מדובר במקצה שיפורים, אשר במסגרתו מנצל התובע את העובדה שהנתבע כבר סיכם את טענותיו והפנה לפגמים בגרסת התובע, ובכך מציב את הנתבע במצב בלתי אפשרי.

עוד הפנתה ב"כ הנתבע להלכה הפסוקה בעניין הגשת ראיות באיחור, ולעובדה שכל הטענות וראיות שמבקש התובע להגיש בשלב זה של הדיון, היו ידועות לו עוד נכון לשלב בו הוגש תצהירו.

3.הדין החל –

עוסקים אנו , למעשה, בבקשה להגיש ראיות באיחור.

לעניין הגשת ראיות באיחור, נוהגים בתי הדין לעבודה בדרך כלל בגישה המקלה.

כך, למשל, קבע בית הדין הארצי בהקשר שכזה בפסק הדין שניתן בדב"ע נה/ 285-3 מישל לנקרי - א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ (עבודה ארצי, כרך כח(2)327),כהאי לישנא -

"שעה שבמערכת הכללית קיימות שתי גישות: האחת – מקלה והשניה – מחמירה, ילך בית הדין בדרך הדיונית המקלה, קרי – יאפשר לתובע להביא ראיותיו גם באיחור, אך זאת, כמובן, תוך חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד.