דאוד נ' ראובן

פסק דין

1.מר דאוד חיאט (להלן: "התובע") עבד אצל מר ראובן טורם (להלן: "הנתבע") 39 שנים והתפטר מעבודתו זו עקב מצב בריאותו.

בתביעתו שלפנינו מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 16,819 ₪ והפרשי הפרשות לקרן פנסיה בסך של 1,012 ₪.

העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שעולה מחומר הראיות בתיק הן:

2.התובע יליד שנת 1949.

3.הנתבע הינו קבלן משנה בענף הבניה והאינסטלציה.

4.התובע עבד אצל הנתבע מיום 1/1/1969 ועד ליום 15/2/08.

5.התובע התפטר מעבודתו עקב מצב בריאותו, ואין חולק על כך, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע.

6.עיקר טענות התובע:

א.יש לחשב את שכרו הקובע של התובע בהתאם לשכר חודש 10/07- שכרו האחרון טרם חלה ירידה בשכרו עקב היעדרויותיו הרבות מהעבודה בשל מחלתו, העומד על סך של 3,887 ₪.

ב.התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 151,593 ₪ (39 שניםX 3,887 ₪ שכר קובע). עם סיום עבודתו, קיבל התובע סך של 134,774 ₪, ועל כן, הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 16,819 ₪.

ג.בנוסף, זכאי התובע להפרשי הפרשות לקרן פנסיה, בהתאם לטבלה שצורפה לסיכומים, בסך כולל של 1,012 ₪.

7.עיקר טענות הנתבע:

א.שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים הינו ממוצע שכר היסוד ב- 12 החודשים המלאים לעבודתו טרם מחלתו (חודשים 07/ 12- 1), המסתכם בסך של 3,666 ₪.

ב.על פי צו ההרחבה בענף הבניה, הפרשות המעביד לרכיב הפיצויים שבקרן התגמולים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים. מכאן, שההפרשות בקרן הפנסיה מיום תחילת עבודתו של התובע ועד לשנת 1992 מכסות 100% מסכום פיצויי הפיטורים, וההפרשות שבוצעו לאחר מכן, באות במקום 72% מסכום פיצויי הפיטורים לתקופה זו.

נכון לחודש 7/08 נצברו לטובת התובע פיצויי פיטורים בסך של 113,303 ₪ (101,081 ₪ ₪ שנצברו בקופת הפיצויים וסך של 12,222 ₪ בגין השלמת 2.33% אשר הופרשו עד לשנת 1991).

בנוסף, שולם לתובע עקב טעות סך נוסף של 33,639 ₪.

ג.כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 19/7/10, במסגרתו הועלו לראשונה טענות בדבר אי הפרשות לקופת הפנסיה ואובדן זכויות פנסיוניות. בהתאם לכך, התקופה הרלוונטית בהקשר זה, הינה מיום 19/7/03.

ד.התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח, כי איבד לכאורה סך של 25% מערך פדיון הפנסיה החודשי שלו, ואף לא צירף חוות דעת או תחשיב אקטוארי להוכחת טענותיו.

ה.במשך תקופת עבודת התובע הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה בשיעור מלא ואף למעלה מכך. יש לקזז את הסכומים העודפים שהופרשו מכל סכום שעשוי להיפסק לטובת התובע.