דאוד נ' משרד הפנים - נצרת עילית ואח'

החלטה

1.בהמשך להחלטתי מיום 29.08.11, נתקבלו הבהרות לשאלת הסמכות המקומית.

2.לאחר עיון ובחינה לא מצאתי בהבהרות אלו כל ממש.

3.תקנות 2(א) לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000, קובעת כי עתירה מנהלית תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות, אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בעניין מקרקעין לבית המשפט שבאיזור שיפוטו נמצאים המקרקעין.

4.המקרקעין לגביהם ניתן היתר הבניה נשוא העתירה והבקשה לסעד זמני מצויים בכפר יאסיף, המצוי בתחום שיפוטו של בית משפט המחוזי-חיפה, בהתאם לאיזורי השיפוט והחלוקה לנפות הרלוונטיות.

5.ההנחה כי לשכת המקרקעין המטפלת במקרקעין הנ"ל, הינה לשכת המקרקעין הממוקמת בנצרת עילית, אין בה להעלות או להוריד לשאלת סמכות בתי המשפט, כאמור.

6.החלטתי הקודמת אף הוסיפה ומעבר לנדרש, שגם אילו היה מקום לבחון את הסמכות בזיקה לאזור השיפוט בו מצויה הרשות שנתנה את החלטה נגדה מוגשת העתירה, הרי המסקנה בדבר חוסר הסמכות של בית משפט זה הייתה זהה, בהינתן כך שההחלטה הרלוונטית ניתנה ע"י ועדה מקומית – גלילי מרכזי עכו.

7.לסיכום, אם כן, ומכח הוראת סעיף 79, לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת הדיון בעתירה ובבקשת הביניים, לבית המשפט המוסמך – בית משפט מחוזי, חיפה.

8.בנסיבות לא מצאתי כל הצדקה, נימוק ודחיפות לדון בסוגיית הסעד הזמני, טרם העברת הדיון כאמור.

בהקשר זה די שאציין, לכל הפחות, כי טוב היה עושה ב"כ המבקש, אילו סבר שיש דחיפות בבקשתו, כי היה פועל להעברת העתירה לבית המשפט המוסמך, כבר עם קבלת החלטתי הראשונה.

ניתנה היום, א' אלול תשע"א, 31 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.