דאהר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, עליה הורה קצין משטרה לאחר שהמבקש נתפס נוהג במהירות של 145 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימאלית של 90 קמ"ש.

המבקש טוען כי נסע לבדו בכביש ליד יוקנעם, ועצר ברמזור. כעבור 2 דקות כאשר הוא עדיין בעצירה, הבחין ברכב שהגיע מאחוריו, כשהוא מהבהב באורות, אשר עצר אף הוא בנתיב הימני ובמקביל אליו. נהג הרכב פתח את החלון, הפעיל אורות כחולים ואז התברר למבקש שמדובר בשוטר. השוטר פנה אליו ושאל אותו: "נסעת בכביש 6?" המבקש ענה לו בחיוב ואז הודיע לו השוטר שהמבקש עקף אותו במהירות של 150 קמ"ש ואילו המבקש השיב לו: "אין מצב, אני לא ממהר לשום מקום, נסעתי בין 110-120 קמ"ש בכביש 6".

המבקש טוען, שהשוטר לא שמר על קשר עין איתו ועצר אותו מרחק ניכר מהמקום המיוחס לו בו נהג במהירות מופרזת. עוד טוען כי השימוע שנערך לו לקוי, הקצין הפוסל לא שמע את דבריו בכובד ראש ולא נתן דעתו למכלול הנתונים, לא עיין בחומר כמו שצריך היה לעיין, והחליט את החלטתו בחופזה.

כמו כן, הוא מוסיף וטוען כי בשל היותו עורך דין, נפגע חופש העיסוק שלו עקב הפסילה המנהלית והוא נזקק להצמיד אליו את בנו שהוא קצין בצבא, הנמצא בחופשת חג, על מנת שיסיע אותו למקומות שונים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. מפנה למהירות הגבוהה בה נסע המבקש, ולדברי המבקש בתגובתו בפניי השוטר שם אמר: "אני עורך דין ואני מאמין לכם". כמו כן, היא מפנה ל-30 הרשעותיו הקודמות של המבקש, הכוללות בין היתר עבירות מהירות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

חומר החקירה חסר באופן ניכר.

לא ברור מהדו"ח שהוגש בפניי באיזה מכשיר נמדדה מהירותו של המבקש.

מהדוח עולה כי נכחו עם עורך הדוח עוד 2 עדים, אך גם החומר הנוגע אליהם, חסר בתיק.

בנסיבות אלה, אינני נדרש ליתר הטענות שהעלה המבקש ביחס לפגמים שנפלו בהחלטה המנהלית ולאור החֶסֵר הראייתי, אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול הפסילה המנהלית.

רישיון הנהיגה יוחזר למבקש לאלתר.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: