דאהר נ' חן ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה כספית על סך 12,479₪, שהגיש התובע נגד הנתבעים, לקבלת פיצוי בגין נזק לרכוש שנגרם לרכבו.

2.התובע הינו הבעלים של רכב מסוג מזדה 6 , מ.ר. 52-996-58 (להלן: "הרכב").

3.הנתבעת 1 הינה מי שנהגה ברכב מסוג גולף, מ.ר. 44-849-10 (להלן:"הנתבעת" ו"רכב הנתבעת"- בהתאמה).

4.הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת"), הינה מבטחת השימוש ברכב הנתבעת על פי פוליסת ביטוח ברת תוקף.

5.ביום 18.03.2012 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים הרכב ורכב הנתבעת. כתוצאה, נגרם לרכב התובע נזק, בגינו התביעה דנן.

גרסת התובע

6.מטעם התובע העיד התובע עצמו אשר טען, כי כאשר האט את נסיעתו, בשל אילוצי תנועה, פגע בו רכב הנתבעת מאחור (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה של הנתבעת. משכך, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשפות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו ואשר הוערכו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

7.התובע פירט בכתב התביעה את הסכום המבוקש, כדלקמן:

א.נזק ישיר (חוו"ד שמאי)8,389 ₪

ב.שכ"ט שמאי750 ₪

ג.הפרשי הצמדה וריבית640 ₪

ד.עוגמת נפש, אי נוחות, הוצאות שימוש ברכב חלופי2,700 ₪

12,479 ₪

8.לטענת ב"כ התובע, בסיכומיו, הוכחו נסיבות התאונה לפיהן פגעה הנתבעת ברכבו והוכחה אחריותה של הנתבעת. המחלוקת היחידה הינה לגבי הנזק שנגרם בתאונה. התובע טען אין כל הגבלת זמן בחוק לגבי מועד בדיקת הרכב לאחר תאונה, והעיד, כי היה זקוק לרכב לצורך עבודתו, ולכן הרכב נבדק על ידי שמאי רק ביום 18.03.2012. התובע פעל להקטנת נזקו בכך שלא שכר רכב אחר. הרכב היה ללא פגיעות עובר לתאונה. החלפת הפרטים בין הצדדים, לאחר התאונה מעידה כי קרה נזק. יתכן שהנתבעת ואביה סברו שמדובר בנזק קל אולם הם אינם שמאי רכב. צילום רכב הנתבעת נערך לאחר שהוגשה התביעה ולא במועד קרות התאונה. חוו"ד השמאי מטעם הנתבעות, נערכה על ידי שמאי שעובד עם המבטחת; לא בסמוך לתאונה; הסתמכה על גירסת הנתבעות בלבד וללא שנערכה בדיקה לרכב. הנתבעות יחסו לתובע כוונת מירמה, אולם לא עמדו בנטל הנדרש להוכחת טענתן. משכך, יש

ליתן פסק דין נגד שתי הנתבעות בגין האחריות לתאונה.

גרסת הנתבעות

9.מטעם הנתבעות העידו הנתבעת; אביה מר רמי רחמים, שנסע מספר מכוניות אחריה עת קרתה התאונה (להלן: "אבי הנתבעת"), והשמאי מטעם הנתבעות מר יצחק זריהן (להלן: "השמאי").

הנתבעות טוענות, כי דין התביעה נגדן להידחות מן הטעם, שהתאונה לא ארעה כלל באופן הנטען על ידי התובע וכי נסיבות התאונה מעידות על אחריותו. לטענתן, התאונה ארעה כאשר התובע נהג בחוסר זהירות וברשלנות, עת בלם בפתאומיות את הרכב, ללא כל סיבה ובכך גרם לתאונה. זאת ועוד, הרכב נפגע פגיעה קלה ביותר; התובע מנסה ליחס לתאונה נזקים שארעו בתאונה אחרת ו/או מזייף חשבוניות ומנפח נזק שלא אירע כלל, בניסיון לזכות בפיצוי שלא כדין מהנתבעות. וגם מהטעם זה דין התביעה נגדן להידחות.