ד.ע.א - דן עוז בנייה ייזום והשקעות בע"מ ואח' נ' פרצוב ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 2 (להלן: "המבקש" ) לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק פלוגתא ומחמת התיישנות.

תמצית התביעה וההליכים הרלוונטיים :

1. בתאריך 31.7.06 הגישו המשיבות תביעה נגד המבקש. העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה הינן כדלקמן:

1.1.ביום 29.11.95 נחתם הסכם בין חברת ד.ש.י אריאל לבנין והשקעות בע"מ (להלן: " דשי") לבין המשיבות למכר מקרקעין.

1.2.לאחר שהמשיבות שילמו לדשי מקדמה ע"ס 100,000$ עבור המקרקעין, נמכרו אותם מקרקעין לחברת קאסה איטליאנה בע"מ ואחרים (למען הנוחות יקראו להלן : "קאסה") .

1.3.ביום 24.1.96 נחתם בין המשיבה לבין דשי הסכם לביטול המכר במסגרתו התחייבה דשי להשיב למשיבה את סכום המקדמה בשיעורים כדלקמן: 40,000$ שולמו במועד חתימת הסכם הביטול, 30,000$ עד ליום 28.2.96 ו- 30,000 $ עד ליום 30.3.96.

1.4.בהסכם הביטול התחייבה דשי להמחות למשיבה את זכותה לקבלת כספי המכר מקאסה. לשם כך ערכו המשיבות ודשי כתב המחאת זכות על דרך השעבוד, במסגרתו המחתה דשי למשיבות את זכותה לקבלת כספים מקאסה, עד לסך של 60,000$.

1.5.המבקש אשר ייצג את קאסה בהסכם ההמחאה והציג עצמו כמיופה כוחה ומוסמך לפעול מטעמה, היה שותף מלא בעריכת הסכם ההמחאה.

1.6.המשיבות פנו פעמים רבות לדשי וקאסה לתשלום החוב אך הללו לא שילמו.

1.7.התובעות הגישו תביעה נגד דשי וקאסה בת.א (שלום ת"א) 128200/00. קאסה התגוננה, בין השאר בטענה כי לא חתמה על המחאת הזכות ולא ידעה על המחאת הזכות וכי המבקש לא היה מיופה כוח מטעמה ולא העביר את ידיעתו בדבר הסכם ההמחאה למרשותו דאז – קאסה.

1.8.המבקש הציג עצמו בפני המשיבה כבא כוחה של קאסה ומוסמך לפעול מטעמה והמשיבה הסתמכה על המצגים שהציג בפניה.

1.9.המבקש הורה לקאסה לשלם לדשי עוד בשנת 1996 סך של 1,000,000 $ מבלי להעביר למשיבות את הסכום בסך 60,000$.

1.10.המבקש אשר ידע על המחאת הזכות לא העביר ידיעתו לידעת שולחתו ובכך הטעה את המשיבות וגרם להם נזק כספי.

1.11.בהתאם לכתב התביעה שהגישה קאסה נגד המבקש ב בת.א (מחוזי ת"א) 2192/05 טוענות המשיבות כי המבקש נטל שלא כדין כסף שהיה אמור להגיע לידי המשיבות במסגרת המחאת הזכות.

2. ביום 31.1.10 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת א. כהן בת.א 128200/00, במסגרתו נקבע כי חתימת נציג קאסה וחתימת המבקש מחייבות את קאסה (סעיף 12 לפסק הדין) וכי קאסה ידעו על קיומו של המחאת זכות (סעיף 15 (א) לפסק הדין) אלא שהיות ומדובר בהמחאת זכות על דרך השעבוד אי רישומו מפקיע את החבות על פיו כלפי כל צד שלישי ועל כן אין להמחאה תוקף של שיעבוד ולמשיבות אין עדיפות על פני יתר נושי דשי. כמו כן נקבע כי מדובר בהתחייבות חוזית של קאסה, לשלם כספים למשיבות מתוך הכספים אשר יהיו חבות לדשי בתום ההתחשבנות ביניהם (סעיף 14 ו- 15(א) לפסק הדין) , אלא שבתום ההתחשבנות בין דשי לקאסה, נקבע כי קאסה לא חבות כלל לדשי ולפיכך אין הן צריכות לשלם כלשהו למשיבות. על פי מסקנות אלו תביעת המשיבות נדחתה.

טענות המבקש

1. פסק הדין קבע כי קאסה ידעו על המחאת הזכות כבר בשנת 1996. קביעה זו מהווה לדידו השתק פלוגתא . ולפיכך הטענה העיקרית של המשיבות כנגד המבקש כי לא העביר לידיעת קאסה את קיומה של המחאת זכות נופלת לאור ממצאי פסק הדין ולכן יש לדחות את התביעה על הסף.