ד' נ' שירותי בריאות כללית בע"מ ואח'

מבוא

1. בפני בקשה שלישית מטעם הנתבעים להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"). החלטה ראשונה בעניין הפקדת ערובה ניתנה ביום 1.11.11 על יד כב' השופט רם וינוגרד, אשר דן באותה עת בתיק, ולפיה "על פני הדברים אין מקום להעלאת טענות בנוגע לחיוב בערובה כאשר מדובר בתובע תושב ישראל, ושעה שתביעתו נתמכת בחוות- דעת רפואית. החלטה שנייה ניתנה על ידי ביום 21.10.12, ובגדרה נדחתה הבקשה.

2. התובע, תושב מחנה הפליטים שועפט, תבע את הנתבעים בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני. על פי המפורט בכתב התביעה, פנה התובע מספר פעמים אל הנתבעים בתלונות על כאבים בכתף ימין ועל הגבלה בהרמת היד, ואולם הנתבעים לא העניקו לו את הטיפול המקובל והראוי, לא אבחנו את הליקוי ובשל כך נגרמו לו נזקים גופניים בלתי הפיכים ואף אובדן כל סיכויי החלמה.

3. בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בחבותם. לטענתם הם מילאו אחר כל חובותיהם כלפי התובע, והטיפול הרפואי שניתן לו היה מקצועי, כנדרש וכמצופה מבית חולים סביר. עוד טענו הנתבעים כי אין קשר סיבתי בין טענות התובע בהתייחס למעשים או למחדלים הנטענים של הנתבעים לבין מצבו של התובע כיום. הנתבעים הוסיפו וטענו שהתובע קיבל טיפול רפואי אצל גורמים רפואיים אחרים אשר אינם בשליטתם או באחריותם, וכי רופאיהם נסמכו על החלטותיהם של גורמים אלו. עוד טענו הנתבעים שמלוא נזקיו של התובע נובעים מגילו ומכך שהינו עיוור בשתי עיניו במשך למעלה משלושים שנה וחולה לב למעלה מעשר שנים.

    

   הבקשה וטענות הצדדים

4. הבקשה שבפני, שהינה כאמור בקשה שלישית, הוגשה לאחר שניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר פרידלנדר. לטענת הנתבעים נוכח קביעתו של המומחה כי לא התקיימה כל רשלנות מצד הנתבעים, קלושים סיכויי התביעה.

5. הנתבעים הוסיפו וטענו כי מצבו הרפואי והכלכלי של התובע מעיד על כך שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו ככל שתביעתו תידחה. פורט שהתובע, יליד 1933, עיוור בשתי עיניו וחולה לב למעלה מעשר שנים. מתצהיר תשובות לשאלון עולה כי הוא אינו עובד משנת 1977 וכי הוא נתמך בקצבאות זקנה ונכות. עוד מוסיפים הנתבעים כי למיטב ידיעתם אין לתובע נכסים מהם יוכלו להיפרע.

6. בתשובתו לבקשה טען התובע כי יש לדחות את הבקשה כיוון שבנסיבות העניין לא מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה קלושים ואין מקום להסיק כך בשלב זה של הדיון.

7. התובע טען מנגד כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט חורגת מכתב המינוי כיוון שהמומחה התעלם מהמחלוקות שבין הצדדים כפי שהן עולות מכתב התביעה ומחוות הדעת של המומחה מטעמו של התובע, ועסק רק בשאלת נכותו של התובע ולא בטענת הרשלנות הרפואית. עוד נטען כי ההכרעה הסופית בעניין הרשלנות מסורה לבית המשפט והוא אינו מחויב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה מטעמו.