ד"מ 8076-10-13

ביום 3/10/13 הגישה התובעת תביעה כנגד התובע.

לאחר מספר בקשות לדחיית מועד דיון בטענה כי הצדדים מנסים להסדיר את המחלוקת, נקבע דיון ליום 25/1/15. שני הצדדים לא התייצבו לדיון, ומשכך נמחקה התביעה.

ביום 11/2/15 הגישה התובעת בקשה לביטול פסק דין ולקביעת מועד נוסף לדיון שכן לטענתה לא התקבלה אצלה הזמנה לדיון.

ביום 1/4/15 ולאחר שהנתבע לא הגיש תגובה לבקשה חרף חלוף המועד שהוקצב, בוטל פסק הדין ונקבע דיון ליום 29/7/15.

לדיון שהתקיים ביום 29/7/15 התייצבה נציגת התובעת ואילו הנתבע לא התייצב. יצוין, כי במעמד הדיון נטען, כי ביום 15/7/15 הומצאו לנתבע (שנית) כתב תביעה, דרישה להגיש הגנה בתוך 15 ימים וכן הזמנה לדיון כאמור. ביום 2/8/15 הוגש לתיק בית הדין אישור המסירה מיום 15/7/15 (חתום על ידי אשת הנתבע). יש לציין כי נכון למועד הדיון שהתקיים כאמור, לא חלף המועד להגשת כתב הגנה.

ביום 11/10/15 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 19/10/15 ניתנה החלטה כי הבקשה וההחלטה יומצאו לנתבע וככל שלא תוגש תגובתו בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה עשוי להינתן כנגדו פסק דין על יסוד התביעה בלבד. ביום 15/12/15 הוגש אישור מסירה לפיו הבקשה למתן פסק דין וההחלטה הומצאו לנתבע ביום 29/10/15.

עד למועד זה, לא הגיש הנתבע כתב הגנה או תגובה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וזאת חרף חלוף המועד לכך.

בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה. בהתאם לתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבע, בהיעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד.