ד"מ 7162-12-14

עניינה של תביעה זו הנו השאלה האם זכאי התובע לתשלום תמורת עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר בגין חודש אפריל 2014, פיצויי הלנה, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

התובע, תושב בני ברק, נשוי ואב לשני ילדים, עבד בסניף בני ברק של הנתבעת, המפעילה את רשת המרכולים "אושר עד", וזאת משך כחודשיים בתקופה פברואר עד אפריל 2014.

יצוין, כי במקור התביעה התייחסה גם לתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, אך בהמשך חזר בו התובע מרכיב זה וכן הפחית את הסכום שנתבע בגין הפרשי שכר בהתייחס לחודש אפריל 2014.

בתיק זה התקיים דיון מוקדם במסגרתו לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ונקבע כי התובע יודיע עמדתו לגבי המשך ההליך. לאחר הדיון הודיע התובע, כי הוא מוותר על חלק מרכיבי התביעה, כפי שצוין לעיל. משכך, נקבע התיק לדיון הוכחות ועדויות ראשיות של הצדדים נשמעו בעל פה. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואשתו, ומטעם הנתבעת העיד מר ישראל רוזן, מנהל הסניף בו עבד התובע בתקופה הרלבנטית להליך (להלן – רוזן).

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הסכם העבודה בנוגע לשעות העבודה, והוא נאלץ לעבוד שעות רבות נוספות, כולל ימי שישי. לשיטתו, נוצרו נסיבות שלא אפשרו את המשך עבודתו ולכן הודיע, כי הוא מבקש להפסיק את העבודה בסוף חודש אפריל 2014. היות שהנתבעת ויתרה על עבודת התובע לאלתר עם מסירת הודעתו, מדובר לדידו בפיטורים ולא קוים הליך של שימוע. עוד טען התובע, כי הנתבעת הודתה שהוא עבד כל חודש אפריל וכי השכר המוסכם הנו 6,000 ₪ לחודש. לכן על הנתבעת להשלים את ההפרש בין הסכום ששולם (4,366 ₪) לבין הסכום עליו הוסכם, לרבות פיצויי הלנה.

לטענת הנתבעת, התובע עצמו הציג רישומים מהם עולה, כי לא עבד עד סוף חודש אפריל 2014 ולכן אינו זכאי להפרשי שכר. לכתב ההגנה צורף דו"ח נוכחות לפיו יום העבודה האחרון היה בתאריך 24/4/14. כן נטען, כי עדות התובע עומדת בסתירה לעובדות שנטענו בכתב התביעה ואינה מהימנה. יש להעדיף את רישומי הנוכחות של הנתבעת על פני רישומים בכתב יד שהציג התובע. עוד נטען, כי התובע נטל מידי יום הפסקות. לשיטתה של הנתבעת, אין לקבל את הטענה בדבר שינוי בתנאי העבודה, באשר החל בשבוע העבודה הראשון, התובע נדרש לעבודה בימי שישי. התובע הוא שביקש להפסיק לעבוד ולכן יש לדחות את טענתו בדבר פיטורים של כדין.