ד"מ 67385-12-15

בפני בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת של התובע (להלן – הבקשה). כתב התביעה הוגש היום יום חמישי 31/12/15, וכך גם הבקשה והובאה לעיוני בשעות הערב .

התובע, מבקש לגבות את עדותו המוקדמת לא יאוחר מיום 4/1/16 (יום שני) שכן הוא צפוי לצאת את ישראל למולדתו ביום 5/1/16 (העתק כרטיס טיסה צורף). על פי הבקשה התובע רכש את כרטיס הטיסה ומדובר ביציאה מרצון המוסדרת מול משרד הפנים. אדגיש כי לא צורף תצהיר בתמיכה לבקשה ואף לא מסמך רשמי ממשרד הפנים לתמיכה בטענה כאמור. כך גם לא צורף תצהיר עדות ראשית כאשר לעניין זה צוין בבקשה כי תצהיר יוגש תוך ימים או במועד אחר.

הלכה היא כי לבית הדין שיקול דעת נרחב להתיר גביית עדות מוקדמת בכל עת לאחר הגשת תובענה.

בעת הפעלת שיקול דעת זה, יש לבחון מחד מהו הנזק העלול להיגרם לבעל הדין העותר לשמיעת העדות המוקדמת למול הנזק הצפוי לבעל הדין שכנגד, אשר בשלב מוקדם ביותר של ההליך נאלץ לחקור בחקירה נגדית בעל דין או עד, כאשר לא תינתן אפשרות נוספת לגבות עדותו.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי בנסיבות הקיימות אין מקום להיעתר לה שכן משמעות הדבר פגיעה בלתי מבוטלת בזכות הנתבעות להיערך כראוי לדיון ולחקירת התובע במסגרת עדות מוקדמת. בהנחה כי הבקשה תומצא מחר הרי בשים לב לכך שמדובר ביום שישי, למעשה עד לדיון אשר יוכל להתקיים לכל המאוחר ביום 4/1/16 קיים יום עבודה אחד להכנת הגנת הנתבעות והיערכות לדיון. פרק זמן כאמור לא יהא בו די על מנת לאפשר לנתבעות ללמוד את טענות התובע ולגבש הגנתן ולו באופן בסיסי. על כן, קבלת הבקשה תביא לפגיעה קשה בזכות הנתבעות לקבל את יומן בבית הדין. יש לתמוה גם על כך שלא הוגש תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות בנוגע לנסיבות הנסיעה ועיתוי הבקשה.

ערה אני לכך כי משמעות החלטה זאת עלולה להיות, כי התובע לא יוכל לקבל את יומו בבית הדין, אך זכות זאת אינה מוחלטת ואל מולה ניצבת זכות הצד שכנגד לקבל יומו בבית הדין.

האיזון הראוי לטעמי יהא בכך שתינתן לתובע האפשרות – ככל שיבקש – לדחות את מועד הטיסה ולהגיש בקשה נתמכת בתצהיר ובמסמכים.

ב"כ התובע ידאג להמציא במסירה אישית לנתבעות כתב התביעה, הבקשה והחלטה זאת, עד יום 3/1/16 שעה 14:00.

המזכירות תשלח ההחלטה בפקס לב"כ התובע ותוודא קבלתה טלפונית.