ד"מ 64017-06-16, HAILE ZEMARIAM נ' טל-ארז המוסד לבטחון ואבטחה בע"מ ואח'

לפני בקשת התובע לחשוף את הסכמי ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 לרבות סעיף התמורה וזאת בכדי ללמוד על מהות ההתקשרות בין הצדדים. כמו כן, מבקש התובע כי יימסר לעיונו טופס דיווח נתונים למשרד הכלכלה בגין סוגי העובדים בנתבעת 1.

הנתבעת 1 מתנגדת לחשיפת ההסכם וכל שכן לחשיפת סעיף התמורה בו שכן לטענתה אין טענה לחוזה הפסד ועל כן סעיף התמורה אינו רלוונטי. כמו כן מתנגדת לחשיפת טופס דיווח הנתונים למשרד הכלכלה שכן לטעמה ניתן לקבל את המידע בניהול ההוכחות בתיק.

הנתבעת 2 מתנגדת לחשיפת הסכם ההתקשרות שכן לא תלויה ועומדת טענה לחוזה הפסד.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

בהלכה הפסוקה נקבע העיקרון בעניין גילוי מסמכים - "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ'  8).

למעשה, יש לבחון מה הזיקה של החומר אותו מבוקש לגלות לסוגיה שלפנינו וכן מה מידת תרומתו של הגילוי לקידום בירור המחלוקת בתיק.

מן הכלל אל הפרט

עיון בכתבי הטענות מעלה כי קיימת בין הצדדים מחלוקת בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, שכן הנתבעת מגדירה את שירותיה כאספקת כוח אדם ולטענתה העובד לא עבד בעבודות ניקיון במרבית תקופת העסקתו.