ד"מ 61100-12-15

בפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש/הנתבע 2, במסגרת תביעה שהגיש התובע כנגד המבקש וכנגד החברה שבבעלותו, הנתבעת 1 (היא המשיבה הפורמאלית לבקשה).

תמצית טענות הצדדים –

• המבקש טוען כי עילת התביעה האישית כנגדו (להבדיל מעילת התביעה כנגד הנתבעת 1) מופרכת על פניה, ומבוססת על דוקטרינה של הרמת מסך המתקבלת במקרים חריגים בלבד, וקשה להוכחה. לטענת המבקש, מלבד היותו בעל מניות בנתבעת 1 לא היה לו כל קשר עם התובע, לא הכיר אותו ולא פגש בו, ואף בכתב התביעה נטענת הטענה באופן כללי וסתמי, וללא תימוכין.

  בנסיבות אלה, ובפרט מאחר שהנתבעת 1 היא חברה פעילה שעודנה מעסיקה עובדים טוען המבקש, כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, ככל שתידחה התביעה האישית כנגדו. כמו כן נטען, כי בהיות התובע אזרח מדינה זרה שאינו בעל נכסים בישראל, ואף אין זה ידוע עד מתי יוסיף התובע לשהות בישראל, אזי לא יעלה בידי המבקש לגבות מן התובע את ההוצאות שייפסקו לזכותו לאחר שהתביעה האישית כנגדו תידחה.

  המבקש מפנה להלכות הפסיקה באשר לחיוב תובע עובד זר, שאינו נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג, בהפקדת ערובה, ומדגיש כי הבקשה מוגשת בזיקה לחלק הנוגע לתביעה האישית בלבד, ולא בהתייחס לתביעה כולה.

  כמו כן מפנה המבקש לנתונים שגויים לכאורה המופיעים בתביעה, כמעידים על היותה סתמית ושרירותית, כלשונו.

• התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי הוגשה ללא תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בה, ומשום כך בלבד יש לדחותה, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

  כמו כן מעלה התובע חשש למצבה הכלכלי של הנתבעת 1, מאחר שלטענתו עבד בסניף סופר-מרקט של חברת "מגה" (להלן: מגה), המצויה כיום בהליכי פירוק, ואילו חברות רבות שסיפקו שירותים ל"מגה" מצויות אף הן בקשיי נזילות חמורים עד כדי סכנת פירוק בעצמן, והעובדה כי הבקשה נעדרת כל התייחסות למצבה הכלכלי של הנתבעת 1 בנסיבות אלה, כך לטענת התובע, אומרת דרשני.

  התובע מפנה להלכות הפסיקה בנוגע לחיוב עובד זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, לרבות החשש מפני אפלייתו לרעה רק בשל העובדה שהוא פליט חסר מעמד בישראל, וכן לזכות היסוד של גישה לערכאות.

  תגובת התובע אף היא לא נתמכה בתצהיר.

  המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, שעניינה חיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.