ד"מ 60615-12-14 יצחק אייל נ' העוגן שירותי רכב בע"מ

בפני בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בשבתו באילת). בבקשה נטען, כי מקום ביצוע עבודתו של התובע, עבודה שהיא נושא התובענה – היה בעיר אילת.

התובע בתגובתו עתר לכך, כי הדיון יתקיים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בטענה שעקב מוגבלות פיסית יקשה עליו להגיע לאילת וכן צירף לתגובתו מסמכים רפואיים.

על פי תקנה 3(א) (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות"), מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעבידו שעילתה ביחסי עובד – מעביד יהא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;".

הלכה היא, כי אין הצדדים רשאים להתנות על מקום השיפוט, אשר נקבע בתקנות (ע"ע 600036/97 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' המועצה המקומית ערערה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 30/7/00; בר"ע 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול לבן בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 31/12/09).

מעיון בתיק עולה, כי התובע הגיש בעבר תביעה כנגד הנתבעת בגין עילת התביעה מושא הליך זה (ד"מ 25053/06/13). בדיון שהתקיים באותו הליך (דיון אליו לא התייצבה הנתבעת) נרשם מפי התובע, כי מקום ביצוע העבודה אצל הנתבעת היה בעיר אילת, וכי בכוונת התובע להגיש התביעה בשנית בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. במעמד הדיון ניתן פסק דין המוחק את התביעה.

כפי שעולה מכתב התביעה בהליך זה, הגיש התובע תביעתו בשנית לבית דין זה, וזאת בטענה שנקבעה לו נכות זמנית, המקשה עליו להגיש תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע . אין בטענה זו להקנות סמכות לבית דין זה, שעה שסמכות כאמור אינה קיימת על פי הדין.