ד"מ 5412-10-14

1.התובעת בתיק זה הינה חברת השמה ומקום מושבה בירושלים. הנתבע עבד כרכז השמה מטעם סניף התובעת בעיר אילת. טוענת התובעת כי מאחר שבחוזה העבודה בין הצדדים תניית שיפוט המקנה סמכות מקומית לבית הדין בירושלים, ומאחר שהוראות העבודה בוצעו מירושלים ואף משכורתו שולמה מירושלים, הרי שהסמכות המקומית נתונה גם לבית דין זה.

הנתבע מתנגד לבקשה וטוען כי לנוכח מקום העבודה- העיר אילת- הרי שהסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

2.תקנה 3 (א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, קובעת כי:

”מקום השיפוט

בתובענה כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;“

משנקבעה הסמכות המקומית ע"י המחוקק, אין בעלי הדין רשאים לסטות ממנה או להתנות עליה (דב"ע לו/22-3 ניסני - חברת דיור לעולה בע"מ, לא פורסם). מכאן, שאין באמור בהסכם העבודה בכדי לשנות את קביעת המחוקק.

3.כאמור, אין מחלוקת כי הנתבע עבד באילת. אלא שהתובעת טוענת כי מתקיימות זיקות בין הנתבע לירושלים. דהיינו, כי אין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה". אלא שלטעמי, אין די בזיקות שהעלתה התובעת בכדי להקים סמכות מקומית לבית דין זה. מכתב התביעה עולה כי תחילת עבודתו של הנתבע היתה ביום 2.2.14 וכבר בתחילת חודש 3/2014 הודיע הנתבע על רצונו לסיים את העסקתו וזו הסתיימה (סעיפים 4-5 לכתב התביעה). מכאן, שספק אם בפרק זמן קצר זה הספיקה התובעת לקשור זיקות משמעותיות (הן מבחינה ניהולית והן מבחינה מנהלתית) בין הנתבע למשרדה הראשי בירושלים. נזכיר כי מדובר לכל היותר בהנפקת 2 תלושי שכר בלבד. יתר על כן, וכפי שהובהר לעיל, הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה נקבעת על פי מקום העבודה, ולעיתים אף על פי מקום מגוריו של העובד. אין בזיקות שעליהן מצביעה התובעת כדי לגבור על הוראות אלה.

נוכח האמור נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ויש להעביר את התיק בהתאם.

כתב הגנה יוגש עד ליום 1.1.15

הוצאות ההליך יובאו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.