ד"מ 53004-07-15

1.זוהי בקשתה של הגב' בישארה סאהירה (להלן – העובדת) לפטרה מתשלום אגרת בית הדין בסך 100 ₪ מטעמים של מחסור כלכלי.

2.בכתב התביעה נטען כי העובדת הועסקה אצל הנתבעת (להלן – המעסיקה) החל מיום 19.1.15 ופוטרה ביום 20.4.15. בכתב התביעה עותרת העובדת כי המעסיקה תחויב בתשלום שכר עבודה שקוזז משכרה עבור חודש 4/15 בסך 1,000 ₪ וכן בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

3.בבקשתה לפטור מתשלום מאגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית, טוענת העובדת כי אינה מועסקת, כי היא אם חד הורית שאבי ילדיה אינו תומך בהם, כי חשבונה מעוקל והיא מתמודדת עם תשלום חובות בתיקי הוצאה לפועל. עוד נטען כי העובדת אינה יכולה להיעזר בבני משפחתה וכי אין לה כל רכוש.

בתמיכה בבקשתה צרפה העובדת את תצהירה, תדפיס חשבון בנק ודו"ח מרכז של תיקי הוצאה לפועל.

4.המעסיקה מתנגדת לאמור בבקשה, וטוענת עוד כי הבקשה כלל לא הומצאה לה ונראה כי לא צורפו מסמכים מהותיים המעידים על מצבה הכלכלי של העובדת.

5. לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה ועיינתי בנספחיה, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

על מנת להיעתר לבקשה למתן פטור מתשלום האגרה על יסוד קושי כלכלי, יש על-פי הוראות תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן - תקנות האגרות), להראות כי מתקיימים שני תנאים: האחד, ההליך מגלה עילה. השני, כי אין ביכולת המבקש לשלם את האגרה בשים לב ליכולתו האישית, בהסתמך על רכושו, לרבות רכוש בן זוגו וכן רכוש הוריו ככל שהוא נסמך על שולחנם.

באשר לתנאי הראשון, שוכנעתי כי התובענה מגלה עילה וזאת במידה מספקת לצורך עניינה של בקשה זו, שכן התביעה נסמכת על נספחי כתב התביעה וביניהם תלוש שכר המעיד על העסקתה של העובדת אצל המעסיקה. אין באמור כדי להוות משום הבעת דעה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, במיוחד בהתחשב בהיעדר פירוט רב באשר לעילת התביעה של פעולה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אלא יש להבין את הדברים כמכוונים לכך שאין התביעה טרדנית או קנטרנית, ודי בכך לצרכה של הבקשה דנן.

באשר לתנאי השני, לא שוכנעתי כי העובדת הצליחה להראות כי אין ביכולתה לשאת בתשלום האגרה בה חויבה בסך 100 ₪, או כי יש בחיובה באגרת בית הדין בסכום זה כדי לחסום את זכות הגישה לערכאות.

עיון בתדפיסי חשבון הבנק מעלה כי חיוב באגרה בסכום שנקבע נראה לכאורה אפשרי (בהשוואה למשל לחיובי חברת תקשורת העומדים על מאות שקלים לחודש).

זאת ועוד, העובדת לא נתנה כל הסבר כיצד, על אף מצבה הכלכלי הנטען, משגת ידה לממן ייצוג של עורך דין בהליך זה, ודי בכך לצורך דחיית הבקשה.