ד"מ 45670-05-15 חמאד נ' ניצנים בניין והשקעות בע"מ

1.בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

עיקר טענות הצדדים

2.לטענת הנתבעת יש להורות על הפקדת ערובה שכן סיכויי התביעה קלושים והתובע אף לא ציין את כתובתו בכתב התביעה, דבר שיקשה על איתורו. התובע הינו תושב הרשות הפלשתינאית, הוא אינו אזרח ישראלי והוא אינו מתגורר בה.

3.לטענת התובע, הוא מיוצג וכתובת עורך דינו צוינה בכתב התביעה. לעניין סיכויי התביעה ציין התובע, כי בניגוד לנתבעת, יש לו רישום אותנטי לימי ההעסקה שלו; טענת הנתבעת לעניין תשלום מקדמות אינה עולה בקנה אחד עם כך שהדבר לא מצוין בתלושי השכר; התובע הוסיף, כי בשל הקושי בניוד העובדים הם היו ישנים באתר העבודה ולכן עבדו בימי שישי ושבת. לעניין המסמכים עליהם חתם התובע הוא ציין, כי הם נוסחו בעברית והוא חתם עליהם לאחר שהובהר לו, כי אם לא יחתום עליהם הוא יפוטר. לתובע יש ראיות ועדים להוכיח את תביעתו כך שסיכוייה להתקבל גבוהים מאוד.

דיון והכרעה

4.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן- התקנות) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5.בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.