ד"מ 44875-12-13 עדינה בן שמשון נ' ליאורה ומאיר הלר

לפני בקשת התובעת להתיר לה תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת רכיבי תביעה נוספים ובין היתר: הפרשי שכר מביטוח לאומי, שכר עבודה, עלות שיפוץ דירה, פנסיה, הפרש מכירת הרכב ועוד, כך שסכום התביעה עומד לאחר התיקון ע"ס 81,209.5 ₪ כמפורט בהודעתה מיום 04.05.14.

הנתבעים מתנגדים לבקשה מן הטעם שהתובעת לא קיימה את החלטת בית הדין מיום 04.05.14 כשלא הטעימה מדוע הסכומים הנקובים בהודעתה מיום 04.05.14 לא נתבעו על ידה מלכתחילה וכי לא נתקבלה עמדת הנאמנת על נכסי התובעת בתיק פשיטת הרגל (להלן: הנאמנת).

בהתאם להחלטת בית הדין מיום 13.07.14 הגישה הנאמנת ביום 27.08.14 את תגובתה לבקשה לתיקון כתב התביעה ולפיה אין כל מניעה, לאפשר לתובעת להגיש תיקונים ו/או תוספות בנוגע לכתב התביעה וכי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי להתיר הגשת תביעה כנגד המעביד הגבלה כלשהי.

תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלהלן:

"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

המגמה הרווחת בבתי המשפט בכלל ובבתי הדין לעבודה בפרט, היא התרת תיקונו של כתב תביעה, אם יש בכך כדי לייעל את הדיון ולהביא לפתרון השאלות האמיתיות הנתונות במחלוקת (ע"ע (ארצי) 657/09 CHENGJIN ZHAO - אסטראטק (ניתן ביום 25.3.10) ; ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי פ"ד מו(3) 214 (1992), רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות פ"ד לט(2) 556). מגמה זו משתלבת עם סדרי הדין הגמישים הנהוגים בבתי הדין לעבודה, שמטרתם להקל על הבאת עניינו של העובד לדיון מהותי, בלא שמכשלות פרוצדוראליות יעמדו לו לרועץ. בית הדין ידחה בקשה לתיקון כתב תביעה רק במקרים חריגים, בהם אין בתיקונים המבוקשים כדי לסייע בבירור ופתרון המחלוקת, או במקרים של חוסר תום לב או איחור ניכר בהגשת הבקשה, ביחס לשלב בו מצוי ההליך (רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה פ"ד נב(3), 427, 431-432 (1998); ע"ע 405/05 אלבה סוריאנו - כלפון (ניתן ביום 23.7.06).