ד"מ 44534-11-13 טייב נ' הוד

מבוא

1. הנתבע, עורך דין, העסיק את התובעת במשרדו כמזכירה וכ"עוזרת משפטית" כהגדרתו החל מיום 22/10/08.

2. ביום 12/3/12 נמסר לתובעת מכתב פיטורים הכולל הודעה מוקדמת בת חודש ימים ודרישה כי תמשיך בביצוע העבודה כסדרה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

3. בתקופת ההודעה המוקדמת או חלקה (הצדדים חלוקים על מספר הימים בענין זה) נעדרה התובעת מהעבודה. לטענת התובעת היעדרותה נבעה ממצב בריאותי לקוי. הנתבע כפר באישורי המחלה שהוצגו לטענתו בדיעבד וטען כי התובעת לא נעדרה מפאת מחלה.

4. עיקר המחלוקת נסובה על זכאותה של התובעת לתשלום דמי הודעה מוקדמת נוכח היעדרותה מהעבודה בתקופה האמורה. עוד חלוקים הצדדים ביחס לזכאותה הנטענת של התובעת להפרשי דמי הבראה ותשלום בגין שעות עודפות.

   טענות הצדדים

5. עיקר טענות התובעת הינן כדלקמן:

   • בתקופת ההודעה המוקדמת נעדרה התובעת מהעבודה עקב חופשת מחלה. אישורי המחלה הוצגו לנתבע.

   • בשל היעדרותה מהעבודה לא קיבלה התובעת תמורה בגין תקופת ההודעה המוקדמת ונטען כי ויתרה על עבודה בתקופה זו. לטענת התובעת היא מעולם לא ויתרה על תקופת ההודעה המוקדמת, אלא שנבצר ממנה להגיע במרבית ימי ההודעה המוקדמת נוכח מחלתה ומשכך זכאית היא לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים ובסך של 5,000 ₪ השווה לשכרה החודשי הממוצע.

   • התובעת טוענת להפרש דמי הבראה בסך של 2,299 ₪. לטענתה הועסקה הלכה למעשה בהיקף משרה מלאה ולא בהיקף משרה של 75% ומשכך יש לשלם לה דמי הבראה בגין משרה מלאה.