ד"מ 44237-12-11

לפני בקשת התובעת מיום 24.1.16, הכוללת שלוש בקשות:

1.להחזיר לה הוצאות משפט בסך 800 ₪.

2.לבטל את מחיקת התביעה, ולהשאיר את הדיון במסגרת בית הדין האזורי לעבודה.

3.שאפסול עצמי מלשבת בדין.

אדון בשלושת הבקשות של התובעת, לא לפי סדרן, ואתחיל דוקא מהשלישית, משום שזו משקפת חוסר אמון בשופט הדן.

הבקשה הראשונה "בקשת הפסילה":

ככל הנראה, הבקשה נובעת מחוסר הבנה של התובעת לסדרי הדין בבית הדין לעבודה, לכן טוב היה אם התובעת תיטול לעצמה עצה משפטית; על מנת שכך תיטיב לנהל את ענייניה לפני ביה"ד.

לגופם של דברים:

לא ניתן שום נימוק לפסילת השופט הדן. כשהשופט הדן נותן החלטה כזו או אחרת, אין פירוש הדבר שלשופט "דעה קדומה" כלפי מי מהצדדים (עא"ח 50/09 בית היתומים הכללי ואח' נ' יעל נחום ואל', סע' 11 לפס"ד מיום 26.10.09). העובדה כי ניתנה לצדדים הזדמנות ראויה להתייחס לשאלת הפקדת ההוצאות בבית המשפט השלום, שבשל אי הבהירות שלה (ר' בהחלטה מפורטת הנוגעת לכספים שהופקדו), קשה להחליט למי להחזירן, אין פירוש הדבר "דעה קדומה" או "משוא פנים", וממילא אין עילת פסלות השופט הדן. גם כאשר השופט מתבטא כי "יקשה ליתן החלטה", הדבר בא ליתן הזדמנות לצדדים להוסיף פרטים שיקלו על ההכרעה, ולא למעלה מכך.

ואם מדובר בחוסר אמון כללי של התובעת בשופט הדן, שאינו נובע מנימוק זה או אחר; גם אז, אין מקום לעודד שופט להסתלק מן הדין שעה שאינו מקובל על אחד מבעלי הדין.