ד"מ 40040-12-14

1.לפני בקשת התובע לפי פקודת בזיון בית משפט.

2.ברקע הבקשה, עומדת תביעה שהגיש התובע לבית הדין נגד הנתבעים לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודתו וסיומה.

3.בישיבת בית הדין מיום 8.10.2015, באו התובע והנתבעת 1 לכלל הסכמות לסיום ההליך בפשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין. בסעיף 3 להסכם הפשרה הסכימו הצדדים, כי במידה ולא ישולם סכום הפשרה עד ליום 1.12.2015, יבוטל הסכם הפשרה ופסק הדין על פיו וההליך ימשיך להתברר נגד כלל הנתבעים מהמקום אליו הגיע.

4.התובע הודיע לבית הדין ביום 2.12.2015, כי הנתבעת 1 לא העבירה לידיו את הסכום הנקוב בהסכם הפשרה. לפיכך, ועל יסוד האמור בסעיף 3 להסכם הפשרה, ביקש התובע מבית הדין להורות על המשך ההליכים נגד כלל הנתבעים.

5.הנתבעים הודיעו לבית הדין ביום 22.12.2015, כי הם מסכימים לבקשתו של התובע להמשך ההליכים נגדם.

6.לאור האמור, ועל יסוד הסכמת הצדדים, הורה בית הדין בהחלטה מיום 23.12.2015 על ביטול הסכם הפשרה ופסק הדין מיום 8.10.2015, תוך שנקבעה ישיבת הוכחות בהליך ליום 15.3.2016.

7.כעת, מונחת לפני בקשתו של התובע לפי פקודת בזיון בית משפט. בבקשתו טוען התובע בתמצית, כי התנהלותם של הנתבעים ומחדליהם בניהול ההליך מצדיקים מתן צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, או לחלופין מתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. הנתבעים הודיעו לבית הדין על התנגדותם לבקשה.

8.לאחר עיון בבקשה, בתגובת הנתבעים ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מטעמים אלה:

כאמור, פסק הדין מיום 8.10.2015 בוטל לבקשת התובע, על יסוד המוסכם בסעיף 3 להסכם הפשרה בין הצדדים. במצב דברים זה, לא נהירה לבית הדין בקשתו של התובע לכוף על הנתבעים באמצעות הוראות פקודת בזיון בית משפט את ביצוע פסק הדין אשר בוטל לבקשתו. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בהתאם להלכה הפסוקה, הליכי בזיון בית משפט אינם מתאימים לאכיפת סעדים כספיים שנקבעו על ידי בית הדין, ואין להזקק להליכי בזיון בית משפט כאשר קיימת דרך אחרת, חמורה פחות, לביצוע ההוראה השיפוטית, לרבות נקיטה בהליכי הוצאה לפועל (ראו למשל: בר"ע 23563-01-13 יעקב (קובי) חביב – ק.א.ל. – קווי אויר למטען בע"מ, 16.10.2013; ע"ע 561/06 גיטנר אולג – משה זאק, 18.10.2006). גם מטעם זה יש להורות על דחיית הבקשה.

9.מכל מקום, ככל שהתובע יבקש להשיב על כנו את פסק הדין המוסכם מיום 8.10.2015 ולנקוט בהליכי האכיפה המקובלים, הוא רשאי להודיע על כך לבית הדין בתוך 7 ימים.

10.בשולי הדברים אוסיף, כי לא מצאתי בטעמי הבקשה הצדקה לקבלת בקשתו החלופית של התובע למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. זאת, בשים לב לכתב ההגנה שהגישו הנתבעים בהליך זה ולתגובות המוגשות מטעמם בהתייחס לבקשותיו של התובע.

11.סוף דבר – הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ו, (25 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.