ד"מ 37489-09-15 עזבון המנוחה שושנה אולשנצקי ואח' נ' AUSTRIA

בפניי בקשה לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש, הנתבע 2 (להלן – הבקשה). המשיבה מתנגדת לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקש, מדובר בתביעה מופרכת אשר קיימים בה אי דיוקים רבים וכשלים פרוצדורליים. כתב התביעה לא הומצא כלל לנתבע 1. אשר למבקש שצורף כיורש, מעולם לא הצהירו עליו ככזה. סביר כי התביעה תידחה ולצורך ההגנה יידרש המבקש להוצאות רבות, בין היתר בשל העובדה כי העדים הרלבנטיים מתגוררים באנגליה והוצאות העדות תהיינה גבוהות. המשיבה הנה תושבת חוץ הצפויה לצאת את ישראל לצמיתות מבלי להותיר אחריה דבר. לבקשה צורף תצהיר המבקש.

המשיבה טענה בתגובה, כי טענת המבקשים לפיה עומדת היא לצאת את ישראל לא נתמכה במסמך. לא צורפה ראייה לכך שהמשיבה נמנעה לשלם חוב כלשהו, לא כל שכן כזה הנובע מהחלטה שיפוטית. עצם היות המשיבה תושבת זרה אינו טעם לחייב בהפקדת ערובה. מדובר בתביעה שעניינה זכויות מכוח משפט העבודה המגן והכלל בבית הדין לעבודה הנו שלא לחייב בהפקדת ערובה, חיוב המהווה הכבדה על מימוש זכויות.

בתשובה טען המבקש, כי תגובת המשיבה אינה נתמכת בתצהיר ואין בה כל התייחסות לנושא עזיבתה את ישראל – ולא בכדי. עובדה זו מלמדת על כך שהמשיבה עתידה לעזוב את ישראל בקרוב. לתשובה צורף מסרון של המשיבה למבקש התומך בטענה וכן תצהיר. מטרת הבקשה אינה לפגוע בזכות הגישה של המשיבה לערכאות אך יש להתחשב במבקש, שכלל לא העסיק את המשיבה על מנת שלא יוותר מול שוקת שבורה בסיום ההליך כאשר לא יוכל לגבות את הוצאותיו. המשיבה לא הכחישה כי אין לה נכסים בישראל.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26/11/06).