ד"מ 36020-12-15

בפניי בקשה לעיכוב הליכים שהגישה הנתבעת בהתייחס לתביעתו של התובע, אשר שימש אצלה כמאמן, ועניינה תשלום שכר ופיצויי הלנה לתקופה 1/2/15 עד 30/5/15.

טענות הצדדים בתמצית 

הנתבעת ביססה את בקשתה לעיכוב הליכים על הנימוקים הבאים: על פי ההסכם התובע היה אמור לקבל תשלום כנגד חשבונית ואין מדובר בעובד המקבל שכרו באמצעות תלוש שכר; פעילות הצדדים מוסדרת על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן- ההתאחדות) הפועלת על פי חוק הספורט, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק הספורט). מכוח חוק הספורט הותקן תקנון המוסד לבוררות שהקים מנגנון שיפוט פנימי בין העוסקים בענף. בין היתר נקבע בתקנון, כי המוסד לבוררות ידון בסכסוכים הנובעים מהחוזה בין הקבוצה לשחקניה; בהסכם ההעסקה קיימת תניית בוררות מפורשת; מדובר בתביעה לשכר ופיצויי הלנה ואין מדובר בתביעה לזכויות סוציאליות נוספות. היות שתביעה זו עוסקת במישור החוזי מדובר בעניין הראוי לדון בו במסגרת הבוררות במוסד לבוררות שליד ההתאחדות על פי התקנון.

התובע התנגד לבקשה. לשיטתו, כאשר מדובר בזכויות מכוח משפט העבודה המגן נקבע כי אין להעביר עניין זה להכרעת בורר. התביעה עיקרה פיצויי הלנה ואילו רכיב השכר הנו חלק קטן מהתביעה. יש למנוע פיצול התביעה שעה שרק חלק קטן מהתביעה הנו נושא שעשוי להיות בר בוררות.

דיון והכרעה

סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט קובעים כך :

"10.(א)התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים".