ד"מ 35322-10-12

1.התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום החזר סך של 836 ש"ח שנוכה לטענתה, שלא כדין משכרה, בשל עסקת אשראי שלא כובדה.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 28.12.14 הבהירו הצדדים כי הנתבעת החזירה לתובעת את הסכום שנוכה משכרה, כך שמתייתר הדיון ברכיב תביעה זה וההכרעה תתמקד בשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים.

2.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כקופאית מיום 1.1.06. הצדדים חלוקים באשר להעסקתה קודם למועד זה באמצעות קבלן כוח אדם.

התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת ביום 18.3.09.

טענות הצדדים

3.לטענת התובעת, בתאריכים 24.5.05 – 31.12.05 היא עבדה בסניף של הנתבעת באמצעות חברת כוח אדם ובתאריכים 1.1.06 - 18.3.09 היא הועסקה ישירות על ידי הנתבעת, כך שיש לראותה כמי שעבדה אצל הנתבעת ברציפות מיום 24.5.05 ועד ליום 18.3.09.

לטענתה, העובדות בסניף התנכלו לה, התעללו בה, הצרו צעדיה וצחקו עליה וכל פניותיה לנתבעת על מנת להפסיק את ההתעללות לא נשאו פרי כשהמצב רק הלך והחמיר.

התובעת טענה כי ביום 18.2.09 פנתה לנתבעת בכתב ופירטה טענותיה בעניין יחסן של העובדות אליה, אולם הנהלת הנתבעת לא טיפלה בעניין.

משכך, ביום 18.3.09 מסרה לנתבעת כי מאחר ותלונותיה לא טופלו והעובדים ממשיכים להציק לה וללעוג לה, היא נאלצת להפסיק את עבודתה ומבקשת פיצויי פיטורים.

לטענתה, מאחר ובאותה העת לא היו בידיה משאבים לפנות לעו"ד, היא לא טיפלה בעניין עד למועד הגשת התביעה.

לאור האמור, לטענת התובעת, היא זכאית לפיצויי פיטורים שכן התפטרה בנסיבות בהן לא היה מקום לדרוש ממנה להמשיך ולעבוד ועקב הרעת תנאים, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

4.לטענת הנתבעת, התובעת עבדה אצלה בין התאריכים 1.1.06 – 18.3.09 בלבד.

לטענתה, התובעת מעולם לא פנתה אליה והתלוננה על יחס לא הולם כלפיה, והדבר נודע לה לראשונה לאחר שקיבלה את מכתב ההתפטרות, מכתב אשר התקבל אצלה בפועל בסמוך להתפטרות ולא בתאריך הנקוב בו.

על פי הנטען, התובעת התפטרה מעבודתה משיקוליה, לאחר שמצאה עבודה אחרת בתנאים טובים יותר. לאור האמור, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.