ד"מ 34375-10-15

1.ביום 17.4.2016 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית הדיון שאמור היה להתקיים באותו מועד. בבקשה נטען כי הנתבעת לא קיבלה את הזימון לדיון, כי נודע לה על הדיון באותו היום ולכן לא נערכה אליו (להלן: הבקשה לדחיית מועד דיון).

2.נוכח האמור בבקשה לדחיית מועד דיון ניתנה החלטה בזו הלשון:

"מעיון בתיק עולה כי אין אישור בדבר המצאת ההזמנה לדיון לידי הנתבעת.

בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית הדיון.

אציין כי משאין מדובר בדחייה ראשונה יודיע מנהל הנתבעת מהי הכתובת למשלוח הודעות לנתבעת עד ליום 20.4.2016.

עם קבלת הודעת הנתבעת תעודכן כתובתה בתיק וההזמנה לדיון תישלח לכתובת זו.

המזכירות תיידע את התובע ואת מנהל הנתבעת על דחיית הדיון ועל ההחלטה זו גם בהודעה טלפונית" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

3.באותו המועד ולאחר מתן ההחלטה הגיש התובע בקשה לחיוב הנתבעת בהוצאות. התובע טען כי הוא קיבל שיחה ממזכירות בית הדין שבה נמסר לו שהדיון נדחה מכיוון שלמנהל הנתבעת נודע באותו היום על מועד הדיון. התובע טען כי האמור בבקשה אינו נכון מכיוון שביום 11.4.2016 שלח למנהל הנתבעת מסרון המודיע לו על הדיון הקבוע ליום 17.4.2016. התובע צירף לבקשתו את המסרון שנשלח למנהל הנתבעת (להלן: בקשת התובע).

4.עוד באותו היום נקבע כי על הנתבעת להגיב לאמור בבקשת התובע ולהתייחס למסרון שנשלח אליה על ידי התובע וזאת עד ליום 3.5.2016.

5.הנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטות מיום 17.4.2016. הנתבעת לא הודיעה מהי כתובתה למשלוח כתבי בי-דין ואף לא הגישה תגובה לבקשת התובע לחיובה בהוצאות עד למועד זה, וזאת חרף העובדה שחלף המועד להגשת ההודעה והתגובה.

6.אי לכך, תינתן החלטה בהיעדר תגובת הנתבעת.

7.לאחר ששקלתי את בקשת התובע מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות, כפי שיפורט להלן.