ד"מ 34118-10-15

לפני בקשת התובע כי הנתבעים יחשפו את ההודעה לעובד שניתנה לו. התובע מנמק כי אין בתביעתו רכיב תביעה הנוגע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעבוד אולם עצם קיומה או אי קיומה של ההודעה נדרש לצורך קביעת נטלי ההוכחה בתיק הנוגעים למתכונת העסקתו של התובע.

הנתבעים סברו כי אין מקום לחשוף מסמך זה כשאין רכיב תביעה רלוונטי וכן כי בקשה מסוג זה צריכה להיות מוגשת בנפרד ובכתב ולא בדיון עצמו.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

בהלכה הפסוקה נקבע העיקרון בעניין גילוי מסמכים - "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ'  8).

למעשה, יש לבחון מה הזיקה של החומר אותו מבוקש לגלות לסוגיה שלפנינו וכן מה מידת תרומתו של הגילוי לקידום בירור המחלוקת בתיק.

מן הכלל אל הפרט

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 קובע כי אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו מעבירה את נטל ההוכחה בעניין השנוי במחלוקת בנושא זה לכתבי המעסיק.

בכתב התביעה טוען התובע למתכונת העסקה אשר מוכחשת על ידי הנתבעים.

לאור זאת, למסמך האמור יש רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים והוא ישפוך אור על מתכונת העסקתו של העובד, ועל כן אני סבורה כי יש מקום לגלותו.