ד"מ 33911-12-15

התובעת הגישה תביעה זו שבפנינו לקבלת תשלומים וזכויות בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת ונסיבות סיומה.

גרסת התובעת

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת במסוף אלנבי מיום 1.11.2013 ועד ליום 12.10.2015 עת פוטרה, כך לגרסתה (ר' סעיפים 1.3-1.1 לכתב התביעה).

2.התובעת טענה שיצאה לחופשה שאושרה מראש בחודש ספטמבר 2015 וביקשה, כי "יפחיתו לה את אותם ימי חופש בהם לא עבדה מהימים הצבורים ושישלמו לה את פדיונם" (ר' סעיף 2.4 לכתב התביעה).

3.ואולם, עם קבלת תלוש השכר ראתה התובעת, כך לטענתה, כי לא שולמו לה דמי חופשה. התובעת סרבה לקבל את תלוש השכר ודרשה מגב' גלאם, "מנהלת מטעם הנתבעת, לשנות את התלוש ולשלם לה את ימי החופשה" (ר' סעיפים 2.7-2.5 לכתב התביעה).

4.לאחר שגב' גלאם סרבה לשנות את תלוש השכר יצאה התובעת והתקשרה למשרד העבודה לשאול לזכויותיה. בעודה משוחחת עם נציג ממשרד העבודה דיווחה גב' גלאם למנכ"ל הנתבעת על מעשיה של התובעת ומספר דקות לאחר שיחתה של התובעת עם גב' גלאם נמסר לה מכתב פיטורים (ר' סעיפים 2.12-2.9 לכתב התביעה).

5.התובעת טענה לפיטורים שלא כדין ובכלל זה, כי אף שנכתב במכתב הפיטורים כי נערך לה שימוע, לא קיימה הנתבעת לתובעת שימוע כדין אלא פיטרה את התובעת באופן שרירותי (ר' סעיפים 3.6-3.1 לכתב התביעה).

6.התובעת טענה כי היא זכאית לגמול שעות נוספות, לשכר שלא שולם בשל חג של "העדה הערבית", כך בלשונה, בשלו נמנע ממנה לעבוד באותו יום, הפרשי שעות עבודה ששולמה לה בחוסר בחודש ספטמבר 2015, דמי חג, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ואי ביצוע הפקדה לקרן הפנסיה.

עמדת הנתבעת