ד"מ 33875-08-14

1.לפנינו תביעה בגין הפרשי שכר, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, קרן פנסיה והחזר ניכויים שלא כדין, שהתנהלה בדרך של דיון מהיר.

2.התובע הוא מבקש מקלט מאריתריאה. לטענת התובע כפי שעולה מכתב התביעה, הוא עבד מטעם הנתבעת 1 – י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן: "י.ב. שיא" או "נתבעת 1"), באתר בנייה ברח' לרר בנס ציונה, אותו מבצעת נתבעת 2, חברת צרפתי שמעון בע"מ (להלן: "חברת צרפתי" או נתבעת 2").

התובע עבד מיום 23.1.2013 ועד ל- 1.6.14 כעובד שעתי בשכר מינימום במשק בחלקיות משרה של 80%, כאשר מתכונת העבודה נקבעה על ידי מנהלי נתבעת 2.

לגרסת התובע הוא עבד אך ורק באתרי בנייה של חברת צרפתי ולכן חל על הצדדים הסכם קיבוצי או צו הרחבה בענף הבנייה, שמכוחם הוא זכאי לזכויות שונות.

לחלופין – טוען התובע כי הוא עובד כוח אדם מטעם חב' י.ב. שיא וחל על הצדדים צו הרחבה בענף אספקת כוח אדם.

התובע הגיש תביעתו כנגד שתי הנתבעות כמעסיקות במשותף. לגישתו, משהועסק דרך חברת כוח אדם, בתום תשעת חודשי עבודה הוא נחשב לעובד הנתבעת 2 לכל דבר וענין מכוח הוראות חוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק העסקת עובדים").

עוד מבסס התובע את תביעתו על סעיף 28 לחוק להגברת האכיפה של דיני עבודה התשע"ב-2011.

לטענת התובע הנתבעת 2 העסיקה אותו באמצעות הנתבעת 1, כאשר החוק להגברת האכיפה מטיל את האחריות האזרחית על מזמין שירות אשר לא נקט באמצעים סבירים למנוע פגיעה בזכויות עובדי הקבלן. בין היתר חלה חובה על מזמין שירות לבצע בדיקות תקופתיות באמצעות בודקי שכר - דבר שלא נעשה.

התובע טוען שהוא זכאי לתשלום שכר עבודה ושעות נוספות בהתאם לשכר תעריפי על פי צו הרחבה בענף הבנייה, אשר החל מינואר 2012 עמד על שכר חודשי בסך 5,000 ₪, המהווה 27.50 ₪ לשעה.

לדברי התובע בסיום תקופת עבודתו הוא החל לחוש בכאבים עזים בלתי מוסברים ברגלו, נאלץ להיעדר מהעבודה ונבדק על ידי רופא אשר הורה לו לנוח במשך 4 ימים.