ד"מ 32587-05-16

ביום 12/9/16 ניתן פסק דין במעמד הנתבעת ובהעדר התובע. לפי פסק הדין התביעה נמחקה והתובע חוייב בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ (להלן: פסק הדין הראשון).

ביום 22/9/16 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין ובה טען שבמהלך חודש אוגוסט 2016 נעצר על ידי משטרת ישראל למשך מספר ימים ולאחר מכן הושם במעצר בית. בעקבותיהם נשמט מזיכרונו מועד הדיון שנקבע בתביעתו. התובע ביקש לבטל את פסק הדין ולקבוע מועד לדיון בתביעה.

בהחלטה מיום 07.11.16, הורתה כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר על ביטול פסק הדין הראשון. יחד עם זאת, מכיוון שהנתבעת התייצבה לדיון בליווי בא כוחה והתובע נעדר מהדיון באופן שגרם לנתבעת הוצאות מיותרות, חייב בית הדין את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪.

בעקבות החלטת בית הדין מיום 07.11.16, נקבע דיון גישור נוסף ליום 12.02.17 בשעה 14:50.

ביום 12.02.17 התייצבה הנתבעת ובא כוחה לדיון הגישור אולם התובע לא התייצב בפעם השניה. נוכח אי התייצבותו של התובע לדיון הגישור, ניתן פסק דין במעמד הנתבעת ובהעדר התובע. לפי פסק הדין התביעה נמחקה שוב והתובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ (להלן: פסק הדין השני).

ביום 26.02.17 הגיש התובע בקשה שניה לביטול פסק הדין השני ובה טען כי לא הופיע לדיון מפני שלא ידע על קיומו הואיל ולא קיבל הודעה בדבר מועד הדיון שנקבע. התובע טען כי הוא ממתין מחודש ספטמר 2016 לקביעת מועד דיון. עוד טען התובע כי נמסר לו על ידי מזכירות בית הדין שאין מסירה של ההזמנה לדיון וכי לא היה באפשרותו לדעת על קיומו של הדיון.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת כי התובע שהגיש את תביעתו בעצמו, לא הופיע לדיון הגישור בפעם הראשונה עקב חוסר תשומת לב היות והיה עצור. התובעת לא התנגדה לבקשה אז והותירה למעשה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין.

התובעת סבורה כי המינימום שהיה דרוש מהתובע הוא לעקוב אחר ההליך במזכירות בית הדין על מנת לבדוק למתי נקבע הדיון הבא עקב בקשתו לביטול פסק הדין שכאמור התקבלה. לא יעלה על הדעת שהנתבעת תיאלץ להתייצב בפעם השלישית לתביעה שהוגשה כנגדה רק מן הטעם שהתובע לא התייצב.