ד"מ 28977-07-16

1.לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיה נתבקש בית הדין להטיל עיקול זמני, על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיב, המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בבקשה, זאת עד למתן פסק דין בתובענה אשר הוגשה על ידי המבקשת נגד המשיב (להלן: "הבקשה").

עיקר טענות המבקשת

2.בשל טעות משרדית שילמה המבקשת למשיב כספים ביתר בגין סיום עבודתו אצלה. מנהלה של המבקשת פנה למשיב וביקש את החזרת הכספים, אך המשיב מסר כי אין באפשרותו להחזיר את הכספים ואלו יוחזרו כאשר יקבל את כספי הפיצויים הצבורים בקרן פנסיה.

3.אין ערבות כי כאשר כספי הפיצויים וקרן הפנסיה יועברו למשיב, לא יטען שוב כי אינו יכול להחזיר את הכספים. לאור התנהגות המשיב, קיים חשש כבד כי אין בכוונתו להחזיר את הכספים שקיבל ביתר.

המסגרת הנורמטיבית

4.תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

5.תקנה 362 לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".