ד"מ 28828-06-16

1.התובעת שבפנינו הגישה ביום 14.6.2016 תביעה כנגד הנתבעת לקבלת הפרשי פיצויי פיטורים. התובעת טוענת, כי התפטרה לאחר הגיעה לגיל פרישה ועל כן היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים שלא שולמו לה.

2.הנתבעת אינה מכחישה את תקופת העבודה והשכר הנטענים אולם סבורה כי התובעת כלל אינה זכאית לפיצויי פיטורים וטענה, כי: "מעולם לא פיטרתי את התובעת, כאשר, התובעת עברה במועד פרישתה את גיל הפנסיה זה מכבר" (סעיף 7 לכתב ההגנה).

3.אציין כי כתב ההגנה הומצא במעמד הדיון.

4.במהלך הדיון העידה התובעת, כי הייתה בת 63 במועד התפטרותה וכי בעקבות הליך משפטי שהתנהל בעניין מינוי אפוטרופוס לחסוי אצלו עבדה, התפטרה, שמברור היה לה כי בית המשפט יורה כי החסוי זקוק להשגחה וטיפול של 24 שעות ביממה. עד אותה עת עבדה התובעת 9 שעות ביום.

5.הנתבעת העידה, כי בסיום העסקת התובעת אצלה שילמה לה את "כמה שכתוב" כאשר ככל הנראה כוונת הנתבעת למסמך ש.י.ל שצורף כנספח לכתב התביעה.

6.בהתאם למסמך ש.י.ל סך פיצויי פיטורים המגיעים לתובעת עומד על 7,883 ₪. מתוכם קיבלה התובעת, כך עולה מכתב התביעה, סך של 4,410 ₪ ועל כן ההפרש הנתבע עומד על 3,473 ₪.

7.בסעיף 11 (ה) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 נקבע:

"(ה)התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20".

8.מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי עובד שמתפטר לאחר הגיעו לגיל פרישה זכאי לפיצויי פיטורים ואין חשיבות לגילו בעת הפרישה או לסיבת ההתפטרות.

9.מאחר והנתבעת לא חלקה על חישוב הפרשי פיצויי הפיטורים שנתבעו על ידי התובעת אין לי אלא לקבל את גרסת התובעת במלואה בענין זה משקבענו, כי התובעת זכאית על פי דין לפיצויי פיטורים היות והתפטרה לאחר הגיעה לגיל פרישה. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, סך של 3,473 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.