ד"מ 23638-06-16

התביעה הוגשה ביום 22.6.16 וסכומה הועמד על סך של 400,000 ₪. משום מה נפתח ההליך מרחוק כהליך של דיון מהיר, אף שסכום התביעה עולה עשרות מונים על הסכום הקבוע בתקנות. בנוסף התביעה הוגשה בסכום כולל וללא כימות הסעדים המבוקשים.

ביום 4.7.16 ניתנה החלטת כב' הנשיא אברהמי לפיה על התובע להבהיר מדוע לא יתקן את כתב התביעה בהיבטים אלו בתוך 10 ימים, שאם לא כן תישקל מחיקת התביעה לאלתר.

בינתיים הוגשה גם בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעמים אלו וכן מן הטעם הנטען, לפיו התובע כלל לא היה עובד של הנתבעת וטעמים נוספים. ביום 7.7.16 הוריתי לתובע להגיב גם לבקשה זו בתוך המועד שקצב כב' הנשיא.

ביום 14.7.16 התקבלה בקשת ארכה לביצוע החלטות אלו עד ליום 10.8.16. גם במועד זה לא בוצעו ההחלטות והוגשה על ידי הנתבעת בקשה נוספת לדחיית התביעה.

ביום 15.8.16 הוריתי לתובע להגיב לדברים עד ליום 18.8.16 וכן לנמק מדוע לא יחויב בהוצאות בשל אי עמידה במועדים שנקבעו.

ביום 16.8.16 ביקש התובע הארכה "אחרונה" עד ליום 5.9.16 ופירט בין היתר את קיומו של הליך בוררות בין הצדדים. אשר להוצאות- נומק העיכוב בטענה הסתמית של "נסיבות אישיות" של באת כוחו.

הנתבעת הגיבה לבקשה ופירטה בין היתר טענות לחוסר תום לב מצד התובע- בין היתר בהקשר של אותו הליך בוררות וכן הליך קיבוצי אשר מתנהל בחברה בה מועסק התובע היום. כן הועלו תמיהות באשר לגרסת ב"כ התובע בקשר לנסיבות בקשות הארכה.

לא אדרש כאן לטענות הנוגעות לגוף הדברים כגון היעדר יריבות וקיומו של הליך בוררות, שכן בינתיים חלף לו המועד אשר הוגדר על ידי התובע עצמו כמועד אחרון ותגובה לבקשה או טיוטת כתב תביעה מתוקן לא הוגשו.

במצב דברים זה- חודשיים לאחר החלטת כב' הנשיא אברהמי בדבר הצורך בתיקון התביעה ומתוך מחדלו של התובע לבצע את החלטות בית הדין- אני מוצא לנכון להורות על מחיקת התביעה.