ד"מ 23497-08-16

לפני בקשת התובע להמשיך לנהל את ההליך בפני בית הדין על בסיס המסמכים המצויים בו.

רקע

ביום 9.8.2016 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים ובד בבד עם הגשתה הגיש בקשה בהולה לגביית עדותו המוקדמת. בבקשה פירט כי בידיו כרטיס טיסה לקנדה ליום 16.8.2016 וכי הוא פנה לקבל ייעוץ משפטי רק ביום 9.8.2016 ועל כן התביעה והבקשה הוגשו אך באותו היום. עוד ציין התובע כי אין באפשרותו לדחות את מועד הטיסה שכן שגרירות קנדה מנפיקה כרטיסי טיסה על בסיס מקום פנוי בלבד ודחיית מועד הטיסה יהווה ויתור על עתידו. הבקשה נתמכה בתצהיר התובע.

בהחלטתי מאותו היום הוריתי לתובע להבהיר מתי פנה לרשויות ההגירה בבקשה לדחות את מועד טיסתו וכן מה היתה תגובתם. במקביל הוריתי לתובע לבצע מסירה של הבקשה לגביית עדות מוקדמת ושל כתב התביעה לידי הנתבעת.

בתגובה להחלטת בית הדין הגיש התובע תצהיר משלים לפיו הוא עתיד לעזוב את הארץ עם אשתו ובנו הקטן. ביום 4.8.2016 פנה לשגרירות קנדה וביקש לדחות את מועד כרטיס הטיסה ותגובתם היתה כי דחיית מועד הטיסה משמעה שייאלץ לשאת בעלות הכרטיס בעצמו וכן מועד הטיסה יידחה במספר חודשים. עוד הצהיר כי סגר את חשבון הבנק שלו ואת ביטוח הבריאות שלו טרם הטיסה ובבקשה פירט בא כוחו כי התובע ואשתו סיימו עבודתם בארץ ואין להם כיצד לכלכל עצמם, ככל שיידחו את מועד טיסתם.

בהחלטתי מיום 10.10.2016 קבעתי כי לא קיימת הצדקה לשמיעת עדות מוקדמת במועד כה סמוך, ומאחר ומדובר בעזיבה מרצון, קבעתי את מועד שמיעת העדות ליום 23.8.2016.

עוד באותו היום הגיש התובע ערעור על החלטה זו. ביום 14.8.2016 נדחה הערעור ע"י מותב בראשות כב' השופטת גילצר-כץ.