ד"מ 23479-12-14

בפניי תביעה שעניינה שאלת זכאות התובע, נתין זר מאריתריאה, לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות מהנתבעת, כאשר השאלה הראשונה בה יש להכריע הנה האם יש לראות בנתבעת כמעסיקתו של התובע.

תמצית העובדות וההליכים

הנתבעת, מפעילה פאב ברמת החייל בתל אביב, בו הוצב התובע לעבודת שטיפת כלים משך כחמישה חודשים על ידי חברת כוח אדם, שאינה נתבעת בהליך זה.

יצוין, כי טרם הדיון הראשון שהתקיים בתיק, עתרה הנתבעת למשלוח הודעת צד שלישי כנגד חברת כוח האדם, עמה נטען, כי התקשרה בתקופה הרלבנטית, חברת ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ (להלן – חברת ש.כ.).

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 17/5/15 מהטעם, כי לפי הלכה פסוקה משלוח הודעת צד ג' אפשרי מקום בו אילו הוגשה תביעה נפרדת בין מגיש ההודעה לבין הצד השלישי היתה זו מצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, תנאי שלא התקיים במקרה זה.

כמו כן, שעה שבין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לזהות החברה עמה בוצעה ההתקשרות, כמו גם בשאלת אותנטיות הרישום המופיע בהסכם ההתקשרות, נושאים עליהם אעמוד בהרחבה להלן, נקבע בהחלטה האמורה, כי נכון לאותו שלב, בית הדין לא יורה מיוזמתו ומבלי שהוגשה בקשה בעניין, על צירוף חברת ש.כ. כנתבעת נוספת.

לאחר החלטה זו וקיומו של דיון קדם משפט, לא הגיש מי מהצדדים בקשה לצירוף חברת ש.כ. או גורם אחר כנתבע נוסף. משכך, הליך זה התנהל כנגד הנתבעת בלבד.