פסק דין 23005-11-12

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") החל מחודש 8/11 ועד לחודש 4/12 (כפוף למחלוקת בדבר מועד סיום יחסי העבודה). העובד עותר לחיוב המעביד בתשלום הפרשי שכר של 300 ₪ בגין חמישה חודשי עבודה (נובמבר 2011- מרץ 2012- סה"כ 1,500 ₪), ושכר חודש אפריל 2012 בסך 6,300 ₪.

הפרשי שכר נובמבר 2011- מרץ 2012:

לגרסת התובע, שכרו עמד על סך 6,300 ₪, כאשר מסיבה שאינה ברורה ובניגוד להסכמה בין הצדדים, הופחת שכרו והועמד על סך 6,000 ₪ בלבד. על כן הוא עותר להפרשי שכר של 300 ₪ לחודש בגין חודשים נובמבר 2011- מרץ 2012, ובסה"כ ע"ס 1,500 ש"ח (סע' 2-3, 6 לתצהיר התובע, עמ' 5 ש' 17).

לגרסת המעביד, סוכם עם העובד על שכר בסך 6,000 ₪ ותשלום השכר ששולם עד לחודש נובמבר 2011 בסך 6,300 ₪, מקורו בטעות (עדות מר צבי זילברברג- עמ' 8 ש' 1-3, 19-25, עדות מר תייסיר שרש- עמ' 9 ש' 15).

אשר להכרעתנו- על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה)תשס"ב-2002, נדרש המעסיק למסור לעובד בין היתר את גובה השכר המוסכם. ככל שלא עשה כן, עליו הנטל להוכיח את העניין השנוי במחלוקת (סעיף 5א לחוק). נוכח האמור, אנו מקבלים כמוכחת את טענת התובע כי סוכם עמו על שכר חודשי בגובה 6,300 ₪, טענה שנתמכת גם בתלושי השכר הקודמים לחודש 11/11.

אשר על כן, זכאי העובד להפרשי שכר בסך כולל של 1,500 ₪.

לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה, זאת בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות.

שכר חודש אפריל 2012:

לטענת העובד, הוא עבד בפועל עד ליום 29.4.12 ולמרות זאת קיבל שכר בסך של 1,400 ₪ בלבד בגין חודש זה.

לטענת המעביד, העובד עבד 4 ימים בלבד בחודש 4/12, ולכן עמד שכרו על 1,400 ₪.