ד"מ 19999-07-13, סע"ש 22004-11-13 שמילוב נ' פ.א.מ יזמות בע"מ ואח'

1. בפני בקשת הנתבעים להטלת חסיון זמני על דוח חקירה פרטית אשר נערכה לתובע וחשיפתו לאחר חקירתו הנגדית.

2. התובע התנגד לבקשה.

תמצית טענות הנתבעת-

3. בממצאים אשר עלו בדוח החקירה יש כדי לקעקע את גרסת המשיב כעולה מכתב התביעה ולהוכיח את טענות הנתבעת בדבר חוסר האמת בתביעת התובע.

4. עוד נטען כי קיים חשש כי חשיפת דוח החקירה בשלב מקדמי תאפשר לתובע לתאם גרסאות או ליצור ראיות שקריות. בנסיבות אלה ,יש לחרוג מהכלל של גילוי ועיון מסמכים בעיתם באופן בו דוח החקירה ייחשף בפני התובע רק לאחר חקירתו הנגדית ובכך יסייע לגילוי האמת.

5. מכח תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1992, לבית הדין סכמות לסרב לבקשת בעלי דין לעיין במסמך ולהורות על גילוי מאוחר אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את המשיב לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת. עוד נטען כי הלכת סויסה קבעה את החזקה בדבר גילוי מירבי של מסמכים אך הציבה לצידה סייגים.

תמצית טענות התובע- 

6. אין מדובר בראיה חסויה, עסקינן בבקשה לדחיית מועד להגשת ראיה כך שתוגש בתום הבאת הראיות.

7. השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית עיון במסמכים למועד אחר עשויה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, והנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין. בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים בגדרם עלול הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב.

8. ההלכה הפסוקה קבעה כי חרף הכלל הרחב על פיו יש לאפשר לבעלי הדין לשחק בקלפים גלויים , בית המשפט רשאי לדחות עיון במסמך מסוים למועד אחר. עם זאת , מדובר במקרים קיצוניים בהם עלול להיפגע הרצון להגיע לחקר האמת בדרך של התאמת גרסה לראיות אשר יגולו. בעניינינו, אין כל מקום לדחיית מועד גילוי הראיה.