ד"מ 18748-01-13

לפניי תביעתו של התובע לקבלת זכויות שונות הנובעות, לטענתו, מתקופת עבודתו אצל הנתבעת, ומסיומה.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 26.07.11 ועד ליום 03.10.12, או בסמוך לכך.

2. לגרסת התובע, ביום 01.10.12 הודיע לו מנהל הנתבעת על פיטוריו והבטיח להסדיר עמו את גמר החשבון, אלא שבסופו של דבר, לא שולמו לו פיצויי פיטורים, מכתב הפיטורים נמסר לו רק בחודש דצמבר אותה שנה (נספח ב' לכתב התביעה); לא שולמו לו דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה והפרשות לפנסיה וכן, לא נערך לו שימוע כדין. לפיכך עתר התובע לתשלום זכויות אלו וכן לקבלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

3. התובע הוסיף וטען כי לא חתם על כתב ויתור וסילוק, וכי ככל שיוצג מסמך כזה, הרי שהוא הוחתם במרמה ואין לייחס לו כל תוקף (סעיף 6 לכתב התביעה).

4. הנתבעת הקדימה וטענה כי קיימת מחלוקת לגבי שכרו הקובע של התובע וכי הוא עומד על סך של 4,715 ₪, ולא 4,800 ₪, כנטען על ידו; עוד הוסיפה כי שילמה לו את כל המגיע לו וכי הודעת הפיטורים נמסרה לו, לאחר הליך של שימוע, במועד בו צוין הדבר.

5. הנתבעת טענה כי התובע אכן חתם על כתב ויתור וסילוק, ויתרה מכך, כי חתם על מספר מסמכים המעידים כי דווקא הוא נותר חייב לה סכומי כסף שונים (נספחים א' עד ד' לכתב ההגנה).

6. לטענתה, בשל העובדה שידע שהוא חב לה סכומי כסף, נמנע התובע מלהגיע לפגישה שנקבעה עמו לצורך גמר חשבון. לפיכך, ככל שיימצא שהיא חייבת לתובע סכומי כסף כלשהם, היא רשאית לקזז את חובו של התובע כלפיה.

7. אקדים ואציין כי במסגרת פסק הדין לא אדון בטענות שלא בא זכרן בכתב התביעה שכן הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. בסיכומיו, התמקד התובע ברכיבי התביעה הבאים: פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פנסיה, פדיון ימי חופשה ופיצויי הלנה. לפיכך, פסק דין זה יתמקד אך באותם רכיבים.