פסק דין 16421-08-13

1.התובעת עבדה בחנותה של הנתבעת במושב משמר השבעה, פרק זמן קצר, השנוי במחלוקת.

2.התביעה שלפנינו היא לשכר חודש יוני 2013, לגבי התובעת טוענת כי היא עבדה בו 9 ימים קלנדריים ואילו לטענת הנתבעת, התובעת כלל לא עבדה בחודש זה.

3.אין חולק כי השכר בגין חודש מאי 2013 שולם לתובעת.

כמו כן אין מחלוקת כי שכרה של התובעת היה 24 ש"ח לשעה.

מתלוש השכר ומצילום כרטיס הנוכחות שהנתבעת צירפה לכתב ההגנה, עולה כי התובעת עבדה החל מיום 22.5.13 במשך 8 ימים, סה"כ – 40 שעות עבודה.

4.הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי היא עבדה אצלה רק עד סוף חודש מאי, שאז הודיעה לה על התפטרותה, בנימוק שמצאה מקום עבודה אחר בשכר יותר גבוה.

5.התובעת לא הציגה כל ראיה בתמיכה לגרסתה לפיה עבדה גם בחודש יוני 2013. לטענתה, כאשר הודיעה על התפטרותה, הנתבעת לקחה ממנה את כרטיס הנוכחות והיא לא רשמה את שעות העבודה שלה. לשאלת בית הדין, התובעת השיבה כי אין בידיה יומן שייתכן שהרישום בו יתמוך בגרסתה. יצויין כי בדיון הקודם התובעת טענה שיחד עמה עבדה איתה עובדת נוספת בשם שירלי, אך זו לא התייצבה לדיון היום והתובעת גם לא חזרה על דברים אלה היום.

6.בנסיבות אלה, כאשר אין לתובעת ראיה אובייקטיבית שתתמוך בגרסתה ולא מצאנו סיבה להעדיף דווקא את דברי התובעת על פני דברי הנתבעת, בשים לב לכך שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, אין מנוס מדחיית התביעה.

7.בשולי הדברים, כיוון שנושא החזר הנסיעות עלה גם בדיון בפנינו וגם בכתב התביעה, נציין כי אין חולק שהתובעת התגוררה במושב בו עבדה. בהיעדר נתונים לגבי כתובת מגוריה של התובעת והמרחק ממנו אל החנות בה עבדה, לא הוכחה זכאותה להחזר הוצאות נסיעה.

8.בנוסף נעיר, כי מעיון בלוח השנה עולה כי בתשעת הימים הראשונים בחודש יוני 2013 היו 6 ימי עבודה. בנוסף, מכרטיס הנוכחות לחודש מאי, עולה כי התובעת עבדה בממוצע 5 שעות ביום עבודה. על כן ועל פי חישוב של 24 ₪ לשעה, אם היינו סבורים שהתובעת זכאית לשכר בגין חודש יוני, הסכום היה עומד על 720 ₪ ולא הסכום שנתבע.