ד"מ 14687-04-15 גרינבאום נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים

התובעת הגישה תביעה בה עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 27,301 ₪ בגין הפרשי ק"מ בהתאם לדרגת ניידות ד' במקום דרגה ג'. בנוסף, עתרה התובעת להורות לנתבעת להשיב לה את דרגת ניידות ד', עם כל המשתמע מכך, וזאת ממועד הגשת התביעה ואילך.

ביום 14.06.15 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. במסגרת הבקשה, טענה הנתבעת כי השינוי בדרגת הניידות של התובעת נקבע במסגרת הסכם קיבוצי מאוקטובר 2004 ויושם בפועל במרץ 2005. התביעה בעניין השינוי בדרגת הניידות הוגשה בחודש אפריל 2015, קרי בחלוף למעלה מ- 10 שנים מעת שנוצרה עילת התביעה.

ביום 02.07.15 הגישה התובעת תגובה מטעמה לבקשה לסילוק התביעה על הסף. התובעת טענה כי ידעה לראשונה על השינוי רק במהלך שנת 2012 באקראי וכי השינוי בדרגת הניידות בוצע על דעת הנתבעת, באופן חד צדדי, ללא ידיעתה של התובעת וללא הסכמתה. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת לא הודיעה לה מעולם על השינוי בדרגת הניידות ועל הפגיעה המסתמנת בשכרה וכי מעיון בתלוש השכר לא ניתן להבין את השינוי שנעשה בדרגת הניידות.

לתגובת התובעת צורפה חוות דעת משפטית שנערכה על ידי ב"כ הנתבעת לבקשתה של הנתבעת, ושעל פי הטענה, חוות הדעת נמסרה לידי התובעת על ידי נציגי הנתבעת ולפיה הנתבעת מודה בזכותה של התובעת ועובדים נוספים תוך קביעה ברורה כי מתוך המסמכים שהוצגו בפני עורך חוות הדעת לא סוכם עם התובעת בכתב דבר השינוי בדרגת הניידות שלה.

בעקבות הגשת חוות הדעת לתיק בית הדין וחשיפתה, הגישה הנתבעת בקשה להוצאת נספח, הוא חוות הדעת, ומחיקת סעיפים מתגובת הנתבעת, המתייחסים למסמך זה, מן הנימוק שעל המסמך (חוות הדעת), חל חיסיון עו"ד-לקוח.

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי על חוות הדעת לא חל חיסיון עו"ד- לקוח היות וחוות הדעת נמסרה לה על ידי הנתבעת ומוחזק על ידיה ברשות הנתבעת. התובעת טוענת כי בעקבות פנייתה לנתבעת בעניין דרגת הניידות בשנת 2014, הזמינה הנתבעת את חוות הדעת המשפטית, שעותק ממנה נמסר לתובעת על ידי הנתבעת. התובעת טוענת כי לא מדובר במסמך פנימי ועל כן אינו חסוי.