ד"מ 14334-06-16

לפני בקשה מטעם הנתבעת 2 לסילוק התביעה כנגדה על הסף. התביעה הנה לתשלום זכויות שונות בגין סיום העסקתו של התובע כעובד הנתבעת 1 במוסד המופעל על ידי הנתבעת 2. בין היתר נטען, כי הנתבעות חייבות בתשלום ביחד או לחוד הן מכוח העסקה במשותף, הן מכוח העובדה שיש לראות את הנתבעת 2 כמעסיקה בפועל והן מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה.

הנתבעת 2 טוענת כי הנתבעת 1 שימשה כקבלן עצמאי וכי מעולם לא התקיימו יחסי עבודה בינה ובין התובע. לטענתה מוטל על התובע להוכיח כי המבקשת היית המעסיתקו או כי התקיימו יחסי עובד ומעביד- שאחרת דין התביעה כנגדה סילוק על הסף. לטענת הנתבעת 2 לא הובאה כל ראייה הקושרת אותה להעסקת התובע. הבקשה הוגשה בהסכמת ב"כ הנתבעת 1.

בהחלטה מיום 24.7.16 הוריתי לתובע להגיב לבקשה עד ליום 10.8.16 וכן ציינתי כי בהעדר תגובה במועד תתקבל החלטה על בסיס הבקשה. כל תגובה לא התקבלה במועד.

לאר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בניגוד לטענות הנתבעת 2, אין מוטל על התובע להוכיח בשלב זה את קיומם של יחסי עובד ומעביד. כל שנדרש ממנו הוא כי כתב התביעה יקים עילת תביעה על פניו- ככל שהטענות בו יוכחו בסיומו של ההליך.

בעניין זה, אף שכתב התביעה יכול היה להיות מפורט יותר, הרי שדי בהודאתה של הנתבעת 2 כי המוסד הופעל על ידה וכי הנתבעת 1 שימשה כקבלן שלה- כדי להקים עילת תביעה לכאורה. כך בנוגע לעצם הטענה להעסקה במשותף וודאי בכל הנוגע להוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה.

מובן כי בפני התובע עוד דרך ארוכה להוכחת טענותיו- אולם די בהם בשלב זה כדי לקבוע כי הנתבעת 2 הנה בעלת דין דרושה בהליך. עצם העובדה כי נדרש בירור עובדתי טרם הכרעה- מטה את הכף לדחיית הבקשה.

הנבתעת 2 תגיש כתב הגנה עד ליום 1.10.16. לפנים משורת הדין מוארך המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 – עד לאותו מועד.

החלטתי האמורה מיום 24.7.16 נצפתה על ידי ב"כ התובע באותו יום ואף על פי כן זכתה להתעלמות. די בכך כדי לקבוע כי אין צו להוצאות בגין בקשה זו. יתרה מכך- התנהלות זו של התובע תילקח בחשבון לעניין ההוצאות בסוף ההליך.