ד"מ 13549-03-16

לפני מספר בקשות של הצדדים אשר הועלו במעמד הדיון שהתקיים לפני ביום 7.7.2016. וכן הוגשו לתיק בית הדין לאחר מכן. להלן אדון בבקשות כסדרן.

ראשית, הנתבעת 1 ביקשה לאור הסכמת התובע למחיקת נתבעת 4 אשר העסיקה את התובע בחודש האחרון להעסקתו, החודש אשר השלים את תקופת העסקתו לשנת עבודה, שבית הדין יורה על מחיקת חלקים מהתביעה הנוגעים לסעדים הכספיים שהזכאות להן קמה עם השלמת שנת עבודה – פיצויי פיטורים, דמי הבראה, החלק היחסי של ההודעה המוקדמת וכן שיוגש כתב תביעה מתוקן בעניין החלק היחסי של פדיון ימי החופשה, קרן הפנסיה ותגמול שעות נוספות שנתבעו.

התובע טען כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, מדובר ברכיבים המשולמים ע"י כל אחת מהחברות בנפרד, כך שאין רלוונטיות להשלמת שנה, יתר על כן ציין כי נספח ג' לכתב תביעתו הינו חישוב מפורט של זכויותיו, כך שאפשר להוריד את החלק היחסי בו עבד התובע אצל נתבעת 4 אשר עומד על 111 שעות עבודה בלבד.

עיון בבקשה ובתגובה מעלה כי קיימות טענות המצריכות בירור עובדתי, ואין מקום למחוק בשלב מקדמי זה חלקים מכתב התביעה. יחד עם זאת, התובע יכמת את תביעתו מחדש, במיוחד לאור תגובתו מיום 9.8.2016 לפיה קיבל תשלום מנתבעת 4 על תקופת עבודתו אצלה, ויגיש לבית הדין את רכיבי התביעה בסכומים המעודכנים, וזאת עד ליום 1.9.2016. הנתבעת 1 רשאית להגיש התייחסות ו/או כתב הגנה מתוקן בעקבות מחיקתה של נתבעת 4, וזאת עד ליום 14.9.2016.

שנית, התובע ביקש כי הנתבעת 1 תודה בעובדה כי התובע הוא שניקה את האתר בבעלותה מחודש ינואר 2015 עד חודש ינואר 2016. ביום 20.7.2016 קבעתי כי על הנתבעת 1 להגיב לבקשה. ביום 9.8.2016 הגישה הנתבעת 1 תגובתה במסגרתה הכחישה את העובדה מחוסר ידיעה וביקשה כי התובע יודה בעובדה כי הסכים למחוק את נתבעת 4 לאחר בהגיע עמה להסכמה מחוץ לכותלי בית הדין ומכוחה קיבל מהנתבעת 4 כספים. התובע הגיב לבקשה עוד באותו היום והודה כי קיבל מנתבעת 4 כספים בגין החודשיים שעבד בשורותיה. יחד עם זאת ציין כי אין זו מטרת ההליך של "הודאה בעובדה".

מעיון בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות), עולה כי אין הליך של דרישה להודות בעובדות או במסמך, כפי שקיים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 103). הליכי הביניים המוסדרים בתקנות עניינם מתן פרטים נוספים, גילוי מסמכים ושאלונים. גם אם היה מקום לאימוץ תקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, עדיין בהתאם לאותה תקנה לא ניתן לחייב בעל דין להודות בעובדה. הסנקציה המוטלת על בעל דין שסרב להודות בעובדה או שלא הגיב לבקשה הינה חיובו בהוצאות הכרוכות בהוכחת העובדה או המסמך. בנסיבות אלו הבקשה לחייב את נתבעת 1 להודות בעובדה נדחית והוצאותיה יישקלו בתום ההליך.