ד"מ 13402-06-16

התובע הועסק על ידי הנתבע בעבודות ניקיון במסעדה אשר הייתה בבעלותו בעיר אריאל. התביעה הנה לזכויות סוציאליות שונות ובהן פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה חופשה, חגים, נסיעות, פנסיה והשלמת שכר מינימום.

דיון הוכחות וסיכומים בעל פה התקיימו לפני היום- 5.4.17 במסגרת הליך של דיון מהיר. מטעם התובע העיד הוא עצמו ומטעם הנתבע העידו הוא ועובדת לשעבר בשם חיננית שיטרית ("חיננית").

העובדות המוסכמות על שני הצדדים הנן עצם העסקתו של התובע במסעדה וכן העובדה ששני אחיו של התובע הועסקו אף הם בעבודות דומות. כמו כן אין חולק כי הנתבע לא הנפיק לתובע תלושי שכר וכן לא ערך דו"חות נוכחות (או לפחות אין ביכולתו להראות כאלו בשלב זה). אין חולק כי הנתבע לא הפריש לפיצויים או לפנסיה.

לגבי כל הנסיבות האחרות של העסקתו וסיומה קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים:

אשר לתקופת ההעסקה: התובע טוען כי הועסק מיום 20.5.13 ועד ליום 15.8.15. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הועסק עד ליום 15.8.14 אולם באו כוחו ביקש במסגרת דיון ההוכחות לתקן את התקופה ועמד על תיקון זה במסגרת סיכומיו.

התובע עצמו בחקירתו (למשל עמ' 1 שורה 30) טען שעבד "שנה בערך" ובהמשך אמר שאינו זוכר תאריך מדויק. מכל מקום גם לגרסתו הוא- לא עבד למעלה משנתיים. בחקירתו טען לראשונה כי הועסק תקופה מסוימת באמצעות היתר של "יהודי אחר" ולא של הנתבע- אולם לא הצביע על זהותו של אותו מעסיק.

הנתבע טוען כי התובע הועסק החל מנובמבר 2013 בכתב ההגנה נטען כי העסקת התובע הסתיימה בחודש אוגוסט 2014 "או בסמוך לכך" שכן הנתבע לא נזקק עוד לתובע נוכח סגירת המסעדה.

במסגרת חקירתו וכן מדברי העדה חיננית, עלה כי המסעדה נסגרה למעשה בדצמבר 2014. לתמיכה בטענות אלו הציג הנתבע תדפיס היתרי עבודה מאת המנהל האזרחי. מן התדפיס ניתן ללמוד כי אכן הונפקו לתובע היתרים בתקופה כמעט רצופה מנובמבר 2013 ועד למאי 2015 אלא שלגבי ההיתר האחרון נרשם כי תאריך הסגירה שלו (היינו, המועד בו הוא בוטל על ידי הנתבע) היה יום 15.12.14.