ד"מ 11966-08-14

1.עניינה של החלטה זו בקשת הנתבע מס' 2 ("המבקש") לביטול פסק הדין שניתן ביום 31/3/15 כנגדו וכנגד הנתבעת מס' 1 ("החברה"), בהעדר התייצבות ועל יסוד האמור בכתב התביעה.

העובדות העיקריות הדרושות לענייננו

2.בכתב התביעה שהוגש כנגד החברה והמבקש (כשאתייחס לשניהם יחדיו יכונו הם "הנתבעים") ביום 11/8/14 נטען שמר אחמד עליאן ("המנוח") הועסק כעובד שכיר בחברה, מיום 1/12/2009 ועד מועד פטירתו ביום 23/12/2010. התביעה הוגשה על ידי יורשיו החוקיים של המנוח, שני אחיו ("התובעים"), ובמסגרתה נתבע תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ופיצוי בגין עוגמת נפש. סכום התביעה הכולל עמד על סך 17,735 ש"ח.

3.החברה הגישה כתב הגנה ביום 25/12/14, על ידי מנהלה, מר שמואל בן אבו ("שמואל בן אבו") ובעלת המניות היחידה, גב' סימי בן אבו ("סימי בן אבו") (יצוין כבר עתה כי מדובר בהוריו של המבקש, ארז בן אבו). החברה טענה להגנתה שהמנוח הועסק אצלה פחות מ-11 חודש; ניצל את מכסת ימי החופשה שעמדה לזכותו ולאחר פטירתו שולמו למשפחתו סכומי כסף שונים.

4.ביום 10/2/15 התקיימה ישיבת גישור, ומשזו לא צלחה הופנו הצדדים לדיון בפני. בהתאם להחלטה מיום 10/2/15, ובשים לב לטענת החברה בכתב ההגנה שהתובע שהה בחופשה בת חודש ימים מחוץ לישראל – הוריתי לתובעים להגיש תדפיס משרד הפנים-רשות האוכלוסין בדבר יציאות וכניסות של המנוח מן הארץ בשנים 2009 עד 2011. החברה נדרשה להגיש לבית הדין ראיה בכתב בנוגע לקרן הפנסיה שבה בוטח המנוח בתקופת עבודתו אצלה.

5.לדיון שהתקיים ביום 31/3/15 התייצבו התובעים יחד עם בא כוחם, אולם לא הייתה הופעה מטעם מי מהנתבעים. אי לכך ולבקשת התובעים, ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה ("פסק הדין").

6.ביום 17/8/15, קרוב לחמישה חודשים לאחר שניתן פסק הדין, הגישה החברה בקשה לביטול פסק הדין. התובעים הגישו תגובתם ביום 30/8/15, ודיון בבקשה התקיים לפני ביום 10/11/15. גם לדיון הזה לא הייתה התייצבות מטעם החברה, ובהחלטה שניתנה בתום הדיון נדחתה הבקשה ופסק הדין נותר על כנו.

7.ביום 1/12/15 הגישה החברה בקשה נוספת לביטול פסק הדין. ביום 15/12/15 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. יצוין שבשתי הבקשות הנתבעים מייצגים את עצמם.

8.בהחלטתי מיום 17/12/15 נקבע דיון בבקשות, עוכבה הוצאתו לפועל של פסק הדין, וכן הוריתי לנתבעים – בהתאם לסמכותי לפי תקנה 50(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 – להפקיד כל אחד מהם ערובה בסך 1,500 ש"ח להבטחת הוצאות התובעים, וכתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הדין.